פרסים

שלום ליאת, יש לי ילדה בת 3.5. היה קשה מאוד לגמול אותה מפיפי, ובתחילת השנה כשעברה לגן עיריה התחילה שוב להרטיב. ע"מ לגמול אותה שוב חזרתי למתן פרסים אם היא תעשה פיפי בגן (גם בתהליך הגמילה הראשון רק פרסים עזרו) והיא אכן חוזרת יבשה כבר כמה זמן וממשיכה לדרוש פרס כל יום. 3 בעיות: 1) היא עדיין מצפה לפרס כל יום ואינני יודעת כיצד להפסיק את זה בצורה נכונה שתשמור על התוצאה 2) היא דורשת פרס על כל התנהגות טובה כמו לסדר את החדר 3) למרות הכל בבית עדיין בורח לה ועדיין היא מסרבת להפסיק את הפעילות בה היא נמצאת ע"מ ללכת לשירותים (מה שהקשה על הגמילה מלכתחילה) איך מפסיקים את עניין הפרסים, ואיך גומלים אותה סופית? תודה!

שלום לשואלת, שיטת הפרסים, הגם שיכולה להיות יעילה מאד במקרים מסוימים, אינה נקייה מבעיות. הציפייה לפרס קונקרטי וחיצוני עלולה להוביל למצב בו המוטיבציה הפנימית נפגעת, וההתנהגות הרצויה מתבצעת רק כל עוד היא מתוגמלת. זאת, למשל, הסיבה שלא רצוי לתת תגמול כספי כפרס על תעודה טובה. אחרי הכל, אנחנו רוצים לעודד מוטיבציה פנימית ותחושת גאווה והישג, שהיא - כשלעצמה - מהווה תגמול. לכן, כאשר מחליטים להשתמש בפרסים, השאיפה היא לדבוק בפרסים עם ערך סמלי ככל האפשר (חייכנים, מדבקות, סימון חיובי בטבלת הישגים, וכד'). בהמשך, יש להחליף את הפרסים הקונקרטיים בתגמולים חברתיים (שבחים, חיוכים, גאוות ההורים, עידוד והתפעלות אמיתית), שכן יש להם ערך רב עבור הילד. בעיה נוספת, שלמדת להכיר על בשרך, היא שימוש יתר בפרסים, על מנת להשיג שיתוף פעולה מצד הילד, גם במקומות בהם הוא נדרש למחוייבות ואחריות. גם כאן, הילד לומד לפעול רק אם "משלמים לו", ומפסיד את ההזדמנות ליהנות מתחושת הישג אמיתית, ומההתפעלות והשבח מצד ההורים. כרגע, אני מציעה לך לנסות להחליף בדרך עדינה את הפרסים בחיזוקים חברתיים כמו תשבחות ועידוד. זכרי שילדים הם יצורים חברתיים בטבעם, והם מוכנים לעשות די הרבה כדי לזכות בהערכת הוריהם ובשמחתם. תוכלי לספר לאבא בגאווה שהיום הילדה שלכם התנהגה כמו גדולה, ועזרה לך לאסוף את המשחקים מהשטיח (תוכלי לזמן פעילויות קטנות כאלה לאורך השעות שלכן יחד, ולא להתעקש על משימות גדולות כרגע). אני מאמינה שזו הדרך גם בנושא הגמילה, על אף שהיא יכולה להתארך מעט יותר. אשמח אם תספרי איך הולך. בהצלחה רבה ליאת