ילד עדין

הבן שלי בן 3 טוב לב ומקסים בהתנהגותו. המצבים של עימות מול סיטואציה כוחנית לא יודע כיצד להתמודד. אם חוטפים לו צעצוע יעמוד המום ולא יגיב. אם מרביצים לו יגיד לא להרביץ ולא יפעל - יזוז / יחזיר. אבקש לדעת אילו כלים ניתן לתת לו בהתמודדות במצבים אלו. וכן האם הוא נפגע רגשית מהם.

שלום שחף, ראשית, אני מזמינה אותך לחפש בתחתית עמוד זה את תגובתי לטלי, שפנתה ב-20.7 תחת הכותרת רגישות-יתר. נדמה לי שגם במקרה שלכם, מדובר בילד שלמרבה המזל לא היה צריך להיאבק על כלום, וככזה גדל להיות ילד טוב לב, נדיב ושוחר שלום. מבחינתי, אם היו לנו עוד הרבה ילדים כאלה, החברה שלנו הייתה נראית - אולי - קצת אחרת. מאידך, העולם החברתי אכן תובעני, ולא היינו רוצים שהילד שלנו יפתח דפוסי תגובה כנועים ופסיביים. כהורים, יש לנו תפקיד מכריע בסוגיה זו. תוכלי לבדוק עם עצמך (אומץ! אומץ!) עד כמה אתם, בבית, מאפשרים לו לעמוד על שלו, ואיך אתם מנהלים קונפליקט. קורה לא פעם שהורים מתגאים בילדים מאד משתפי פעולה ו'טובים', כאשר למעשה כל ביטוי של התנגדות או מחאה אינו מתקבל, או זוכה לביקורת גלויה או סמויה. שווה לבדוק עד כמה אתם, כמשפחה, סובלניים למצבי עימות או קונפליקט, והאם אין ניסיון (מודע או לא מודע) להימנע בכל מחיר מההתנגשויות הבלתי נמנעות הכרוכות בחיים בצוותא. נסו לעודד אצלו גילויי עצמאות, להתעקש לדעת מה הוא עצמו רוצה או מעדיף. לשים לב (אפילו תוך השקעת מאמץ) לגילויים הכי עדינים של אסרטיביות ולעודד אותם ("ראיתי שלא כ"כ רצית לגמור את השניצל היום. זה בסדר. אני שמחה שאתה אומר לי".) במקרה של מכות בגן, לטעמי לא נכון לעודד ילד להחזיר, אלא דווקא לסגת מסיטואציה אלימה ולהתרחק מילדים פוגעניים וכוחניים. רוב הילדים לומדים, בסופו של דבר, לתמרן במצבים הללו, ולשרוד אותם ללא פגע. בברכה ליאת