ילד בן 8 , מורה טוענת שהוא מגיב בבכי כשהיא מעירה

שלום רב ! יש לנו ילד בן 8 , הוא אמצעי, אח גדול בן 12 אח צעיר בן 5.... לטענת המורה הילד מתפרץ בבכי כל פעם שהיא מתקנת אותו , והוא לוקח דברים בצורה לא פרופורציונלית ... המורה הפנתה אותנו לרופאה התפתחותית שהרופאה טענה שהילד חכם ונבון ואלו הם תסמינים של ילד אמצעי ... אנו בבית לא מבחינים בצורות קיצוניות , מה שכן הוא שונה מאחיו בדרך שהוא דורש משהו בצורה יותר נחרצת מהם , ואם הוא לא מקבל זאת הוא כועס ובוכה ... אני אישית לא מתרגש מכך כי אני לא רואה ילד חריג , הוא חרוץ מאוד , הוא בכיתת מצוינות בחשבון , הוא מאוד אחראי להכין מערכת יום לפני הלימודים , די לוקח את נושא הלימודים ברצינות ואף יתרה מכך ... המורה ביקשה לצרף אותו למעקב של פסיכולוגית חינוכית לצפייה , אישרנו.. האם זו התנהגות נורמטיבית של ילד בגילו ? האם יש משהו חריג מהמעט שהצגתי פה ? מהם דרכי הטיפול הנכונים ? תודה מראש !

שלום קובי, אתה יודע, כאשר אנחנו מדברים על התנהגות "נורמטיבית", חשוב שנזכור שלא מדובר בקו (אמיתי או דמיוני) שהוא, ורק הוא, משרטט את ה"נכון" ה"בריא" או ה"נורמלי". נהוג לדבר על טווח רחב בהרבה של התנהגויות, שגם אם הן שונות מילד לילד (או מאדם לאדם) - הן עדיין בגבול הנורמה. מה שאני מנסה לומר, זה שיש ילדים רגישים יותר, תגובתיים יותר, מווסתים פחות - ועדיין, אין בכך כדי להעיד על התפתחות חריגה. ועדיין, כאשר מורה או גננת חושדות בקיומה של בעיה, אני מציעה לתת לכך את המשקל הראוי, שכן יש להן בסיס רחב להשוואה. אין זה אומר ש*אכן* יש בעיה, אלא רק שחשוב לבדוק ולאתר את הקשיים. בעיני, זה חשוב ונכון לאפשר לגורמים המקצועיים לעשות את עבודתם, או לפנות לגורמים מטעמכם שיוכלו לעמוד בקשר עם המערכת. כך או כך, המטרה היא לעזור לילד, ולהפנות את מאמצי ההתערבות מוקדם ככל האפשר וביעילות. כמובן שלא אוכל להמליץ מכאן על דרכי טיפול, שכן איני מצויה בפרטים, אך אני מעודדת אתכם לשתף פעולה כפי שאתם עושים כרגע, ולהישאר ענייניים ורגועים ככל האפשר. בברכה ליאת