התייעצות

שלום ליאת לרוב השאלות בפורום הן של הורים על ילדים, אני מקווה שזה בסדר שאני קצת משנה את הסדר.. אני בת 39, אבי נפטר לפני מספר שנים, מאז אחותי בדיכאון ואימי גם כן בסוג של דיכאון, שמוחמר בין היתר בגלל מצבה של אחותי. אני משתדלת במאמצים רבים לעבוד וללמוד ולקדם את עצמי אך המצב המשפחתי מקשה עלי מאוד. מצד אחד אני מבינה את הקושי הנפשי שלהן, אך מצד שני אני כועסת שהתנהגותן משפיעה על המשפחה בהווה ובוודאי תשפיע קשה בעתיד והן "בוחרות" להמשיך ולהקשות ומתנגדות לטיפול (אימי למשל מזניחה את בריאותה ואז כשהיא חולה היא לא מסתדרת ואני נאלצת להיעדר מהעבודה ומהלימודים וגם אחותי מזניחה ואני בטוחה שבשלב מסוים יקרה דבר מה חמור שישבש את ההתנהלות, מצבי הכלכלי לא מאפשר לי להיעדר מהעבודה, אני מפרנסת את עצמי ומממנת לימודים ושכר דירה). כבר ציינתי בפניהן כי לא אוכל להמשיך ולהיעדר מהעבודה אך אני חוששת ממצבים קיצוניים של אשפוז וכו' שיקשו עלי לעבוד ובוודאי ללמוד תחום אינטנסיבי שדורש מצידי אנרגיה ולמידה כמה פעמים בשבוע. אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. המצב משפיע עלי נפשית גם כן ומקשה עלי להרים את מצב הרוח של עצמי (אני נמצאת בטיפול בתדירות נמוכה בגלל אפשרות נמוכה לממן טיפול של פעם בשבוע). אשמח לשמוע את דעתך ועצותייך. תודה נועה

שלום נועה, משפחה היא מערכת של פרטים, המשפיעים אלה על אלה, ועל המערכת עצמה. יש משפחות המתאפיינות - יותר מאחרות - בקשר הדוק ובהשפעות הדדיות ניכרות, בעוד אחרות מתאפיינות בניתוק יחסי. אני מניחה שעל הציר הזה, אתן נמצאות קרוב לקוטב ה"מעורב-יתר", והראייה לכך היא שבגיל 40 בקירוב, את עדיין עסוקה מאד במשפחת המוצא שלך, גם על חשבון רווחתך הפיזית והנפשית. קשה לי לראות איך ניתן לעשות שינוי רדיקלי דרך עצות באינטרנט. הדרך לנפרדות (שימי לב שאמרתי נפרדות ולא פרידה!) כרוכה בתהליך מתמשך של יצירת זהות נפרדת מזו של ההורה, וזאת מבלי להתנכר או לברוח. מדובר בתהליך איטי, שבו מעביר הצאצא את מוקד ההשקעה הנפשית והפיזית שלו, אל חייו שלו עצמו, במטרה להפוך לאדם עצמאי ומתפקד, ואף להקים משפחה משל עצמו, בנפרד ממשפחת המוצא שלו. אין פירוש הדבר שאני מציעה לך להתנכר לאמך ואחותך, או לנטוש אותן בשעת צרה. מה שאני אומרת הוא, שעלייך להמשיך בתהליך הטיפולי, וללמוד להתנהל בעולם מבלי לוותר על רווחתך, על סדרי העדיפויות שלך, על המשאלות שלך ועל הבחירות שלך - כולל הבחירה לנהל חיים נורמליים ועסוקים. אולי אם תהיי קצת פחות זמינה, אמך ואחותך יוכלו להישען בהדרגה יותר ויותר על עצמן, או על מקורות תמיכה נוספים מלבדך. מעודדת אותך למצוא לעצמך טיפול שתוכלי לעמוד בו (דרך קופ"ח, למשל), ולהשתחרר מהפחדים שכובלים אותך לתפקידים שלא בחרת. בהצלחה ושנה טובה ליאת