אתה לא חבר שלי

שלום, לאחרונה יש בגן של בני (6) "מיתקפה" שמגיעה ממספר ילדים בגן שבאים אליו ואל ילדים אחרים בגן/קייטנה ואומרים לו שהם לא חברים שלו(למרות שהם כן) או אם תהיה חבר של הילד הזה והזה אני לא אהיה חבר שלך, או לך לילד הזה ותגיד לו.. לפני תום השנה התייעצתי עם הגננת שאמרה לבני שאם משהוא שולח אותו לילד אחר שלא יסכים ללכת ושאם משהוא בא אליו ואומר לו שהוא לא חבר שלו שיענה לו אז לא וילך לשחק עם ילד אחר ושלא ייקח ללב. הבעיה היא שהילד שלי מאוד רגיש ונעלב ולוקח ללב ומאוד מוטרד מזה, יש לו הרגשה שאין לו חברים וכשהוא אומר לי את זה אני שואלת אותו מיהם החברים שלו חוץ מאותו הילד וכשהוא אומר לי את השמות שלהם אני סופרת עם האצבעות ומראה לו שבעצם יש לו הרבה חברים. חשוב לציין שאותו הילד שמציק ילדותי ולא נחשב לילד "חזק" וכל פעם חובר לילד אחר. איזה כלים אני יכולה לתת לו שיוכל להשתמש בהם בגן בשעת אמת ? תודה

שלום, באופן כללי, אני נוטה להמליץ להורים להישאר בלתי מעורבים בחיי החברה של הילד שלהם, אלא במקרים קיצוניים של חרם חברתי או נידוי, או במקרים של היעדר מיומנויות חברתיות. את יודעת, ילדים יודעים להיות בוטים וישירים, והביטוי "אני לא חבר שלך", משמש לעתים קרובות בשעת ריב או קונפליקט. אני חושבת שהצידה הכי טובה שאת יכולה לתת לילד שלך בצאתו לעולם שמחוץ לבית, זה הביטחון שלך ביכולותיו, בכישוריו, בקסם וביופי שבו, וגם ביכולתו לפתור קונפליקט. נסי לשים לב למה שקורה לו כשהוא משחק עם חברים בבית, ולנסות להבין מה קורה לו בנסיבות של משבר או ריב. שם זה המקום לשכלל את הכלים החברתיים, ללמדו לוותר אך גם להיות אסרטיבי ויעיל, להתמודד בדרך עצמאית ככל האפשר, ולהשתמש במבוגר כשאין ברירה. כאשר ילד מגלה שההורה מגיב יתר לכל אירוע חברתי, הוא עלול להיות שקוע מדי בקונפליקטים, כדי להביא את המבוגר למעורבות. בעיני זה לא רצוי, ולכן ההמלצה שלי היא להניח ככל האפשר לילדים להסתדר בעצמם. בהצלחה ליאת