בני היקר

אני נשואה כבר 18 שנה. למעשה מאז נישאתי אני ובעלי לא מפסיקים לריב ויש מתיחות בבית. בארבע השנים האחרונות אני ובעלי פרודים 4 פעמים ושוב חזרנו. לפני 15 שנה הלכנו למרכז ייעוץ לנישואים ולא עזר לנו. יש לנו שני ילדים גדולים מוצלחים בני 22. ילד בן 16 ילדה בת 14 וילד בן 6. הילד בן ה 16 לומד בכיתה י איתו יש בעיות קשות מאז כיתה ז והיום הם מחמירות מאוד. בבית הספר מפריע לא ממושמע מתחצף ולא מקבל מרות. יש לו יכולות לימודיות טובות אך לא באות לפועל. בשל בעיות משמעת קשות הוא מושעה מבית הספר לסירוגין. פעם על זריקת מספרים בשיעור על תלמיד. פעם על קללות ופעמים אחרות על התפרצויות זעם ללא שליטה. הוא סירב להגיע לשיחות עם יועצת פסיכולוגית ומורה חונך. גם עו"ס לנערים בסיכון בני דחה אותו. הוא מאשים אחרים בבעיות יו. אינו רואה עצמו אשם. חסר רגישות אליי או לאביו. מקלל את אביו ומזלזל בנו. לאחרונה ראיתי בפלאפון שלו בלי רשות שלו סרטון שהוא עושה סמים. כששוחחתי איתן על כך הוא הכחיש אך התרשמתי לאחת רווחה ממנו. עדכנתי את מנהלת בית הספר . שאמרה לי שבני יטופל. אני חוששת שהוא יסרב לקבל עזרה ואז יפתח לו תיק במשטרה. הוא אמור להיות מופנה למרכז ייעוץ לנוער כל שימוש בסמים ועליו לשתף פעולה. למעשה הוא מתפרץ הרבה בלי שליטה. ויש לו קושי לדחות סיפוקים. אינני יודעת מהם חבריו ולאן הולך אחר הצהריים. אני מודאגת מאוד ממצבו. ברור לי שלי ולבעלי יש חלק בהתנהגותו. כיום אני ובעלי שוב בטיפול זוגי. איך נוכל לסייע לבנינו היקר?

המחנכת הודיעה לי שבני סיפר לה שהוא נוהג להרוג חתולים משום שאין להם זכות לחיות. כמו כן הוא מספר שהוא עושה כישוף בשולחן שלו והוא שייך לכת השטן. המורים מדברים על כך שיש לבני בעיית התנהגות קשה מאוד ואני מודאגת מהחמרה. אנא ליאת היקרה . סיימי לי כיצד עליי לפעול מול בני. אודה לך מאוד אם תסייע לי. תודהרבה

שלום רב, במצב העניינים הקשה הזה, נראה לי שכדי לעזור לו עליכם לעבוד בשיתוף פעולה מהודק עם הרשויות, שכן זה כבר יצא משליטתכם וכנראה גם מתוום יכולתכם. מאחר שמדובר עדיין בקטין, החוק מאפשר אכיפה והשמה במסגרות שיש בהן מרכיב טיפולי שיקומי, אך זה לא יכול להתקיים במסגרת החינוך הרגיל. כרגע, נראה לי שהייתי פועלת להוצאתו למסגרת חוץ ביתית טובה, עם כל הקושי שבדבר. עם כל הרצון לסייע, ואני מבינה כמה מצוקה אתם חווים כרגע, לא נראה לי שהישועה תגיע מעצה באינטרנט. הילד שלכם נמצא בסיכון גדול, ועליכם לאפשר לרשויות הרווחה לטפל בו, גם אם זה אומר להסיר את הכפפות. כדי להרגיש יותר שליטה ויכולת, נסו להתגייס במקביל לטובת ילדיכם הצעירים, ולצמצם את הסיכון לנזקים רגשיים גם אצלם. שולחת לך הרבה כוח ותקווה ליאת