בת 6 נעלבת מחברות טובות

שלום, בתי בת 6, מאוד בוגרת רגשית לגילה. יש לה 2 חברות טובות שאילהן התחברה בגן טרום חובה שנה שעברה. החברות מכירות עוד מהגן הפרטי והיא למעשה "השלישית". במהלך השנה הזו בתי מאוד נפגעת מזה שהן ביחד ומאוד מקנאת להן, והן עושות לה "דווקא" ולפעמים מסרבות לשחק איתה וממש מתעלמות ממנה.כשהן מחליטות שהן רוצות לשחק איתה הן חוזרות ורוצות לעשות "שולם". חשוב לציין כי בתי מאוד חברותית ויש לה הרבה מאוד חברים וחברות בגן ואני גם מקפידה שתפגש עם מגוון של ילדים אחה"צ, אבל היא תמיד למעדיפה להיות עם 2 הבנות האלו. הגננת מאוד מנסה להפריד את שלושתן מבחינת קבוצות עבודה וכו ולצוות אותה לחברים אחרים אבל ברור שבגן יש הרבה זמן למשחק חופשי . חשוב לציין שזה לפעמים הדדי וכשהיא משחקת עם אחת מהבנות אז השלישית יכולה להעלב... גם במפגשים אחה"צ היא נפגעת כשאחת הולכת לשניה. אתמול זה הגיע לשיא כשאחת האמהות התקשרה להגיד לי שהבת שלי הרביצה לבת שלה!! אני ממש לא האמנתי וכשבבוקר שאלתי את בתי על כך היא ממש התפרקה וספרה על התחושות שלה ושהן ממש עושות לה בכוונה ומתעלמות ממנה לפעמים ולכן הגיבה כך. בתי ילדה ממש לא אלימה ואני חושבת שאם הגיעה למצב כזה היא ממש במצוקה. איך אוכל לעזור לה להבין שכדאי לה "להשתחרר" מהשלישיה הזו ולמצוא לה חבורה חדשה? או אולי לנסות איכשהו להסתדר איתן?? אני ממש רוצה לעזור לה ולא יודעת איך. תודה, מורן

שלום מורן, אני נוטה להמליץ להורים שלא להתערב בחיי החברה של ילדיהם. לצרכים ולהעדפות שלהם יש היגיון שלא תמיד נהיר לנו, והחברויות (בעיקר הבעייתיות שבהן) נוטות להתרופף כשמסתיים תפקידן. ניסיונות להפריד או להתערב עלולות לעודד מגמה הפוכה, ולכן בעיני אין להם מקום. עדיף להקדיש זמן למיומנויות של פיתרון קונפליקט בדרכי נועם, ובוודאי להכחדה של התנהגות אלימה. לא לשכוח להרחיב את השיח וההדרכה ל"מה נכון וכדאי לעשות במצב כזה" ולא להסתפק בציון "מה שאסור". כשהיא משתפת אותך בתחושות הקשות שלה, תוכלי להביע השתתפות וצער על כך, מבלי בהכרח לשפוט את חברותיה. לכל היותר הביעי עמדה ביחס להתנהגותן. למשל - "אני מתארת לי כמה קשה היה לך היום, כשהחברות התנהגו אלייך בצורה לא חברית. זה מעליב ומכעיס כשמתעלמים מאיתנו, את מאד צודקת. בואי נראה מה אפשר לעשות במקרה כזה". בעיני, כישורים חברתיים טובים קשורים ליכולת לקיים קשר ולא לנתקו. חומר למחשבה. סוף שבוע נעים ליאת