התנהגות הנכדים

ליאת שלום, אני סבתא לשני נכדים, בנים בגילאי 8 ו-11.5 . הוריהם מספקים את צרכיהם החומריים, אולם לא מקדישים מספיק זמן לחינוכם. כשהם אצלי (ובחופש הגדול כל אחד מגיע למס' ימים), הם מתנהגים כפי שרגילים מהבית. לדוגמא , לא רוחצים ידיים אחרי האוכל, למרות שאני מבקשת. דוגמא נוספת : הנכד הגדול בן ה-11.5 פיזר כמות די גדולה של מלח על השיש תוך כדי עיסוקיו השונים ולא טרח לאסוף אותו ולהחזירו לשקית. לא ידעתי אם להעיר לו על כך ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מחזירה את המלח במקומו. אסביר את הדילמה שקיימת אצלי בעניין זה : מצד אחד אני בגישה שסבתא "תפקידה" לפנק ולא לחנך. כמו כן אינני מעוניינת להגיע למצב שלא ירצו להתארח אצלי. מצד שני, אני לא שלמה עם המצב שהילדים חיים ללא גבולות, מה גם שהדבר גורם לי טירחה רבה וחוסר נחת. כיצד לדעתכם עלי להתנהג איתם ? לתשובתך אודה, רחל

שלום רחל, צר לי שקיבלת למייל האישי שלך את מה שקיבלת. יש לנו בפורום מישהו שמתקשה לקבל את כללי ההתנהגות הנאותים. הנושא הועבר לטיפולם של גורמי החוק. אענה על שאלתך בהקדם, מאוחר יותר היום. מתנצלת ליאת

שלום שוב רחל, אני מתנצלת שקצת חיכית לתשובתי. לטעמי, הקביעה כאילו תפקידם של סבא וסבתא הוא לפנק אינה מדויקת. זה נכון שהם אינם האחראיים המיידיים לחינוכם של הילדים, אך הם נחשבים - לפחות בעיני - דמויות מפתח בחייהם של הנכדים. כדמויות חשובות ומשמעותיות, יש ערך רב לערכים שאתם (או את, במקרה זה) מנחילים לנכדים, גם אם מדובר בערכים פשוטים ויומיומיים הנוגעים להתנהגות שלפני או אחרי האוכל. אין טעם לבקר את אופן חינוכם או את התנהגותם, אלא רק לומר בפשטות שחשוב לך שירחצו ידיים אחרי האוכל, כי מפריע לך שידיים קטנות ושומניות יטיילו לך בבית. באופן דומה אפשר לבקש בצורה מכבדת לשמור על ניקיון השיש לאחר העבודה עליו. ילדים הם יצורים חברותיים ומשתפי פעולה מטבעם, ואני מאמינה בכל לבי שכאשר פונים אליהם בצורה מכבדת וראוייה, הם נענים ברצון. עשיית דווקא שמורה רק למקרים של מאבקי כוח או מאבקי כבוד, ואם היחסים שלכם עד היום היו טובים, חמים ואוהבים, נדמה לי שאין לך סיבה לחשוש. אני לא חושבת שדרישה אלמנטרית כזו תפגום באהבתם אליך. אולי אפילו להפך. בהצלחה והרבה נחת ליאת