פחדים בגיל שנתיים

בני איתי בן שנתיים בתקופה האחרונה אני רואה כי איתי פוחד ומגיב בלחץ ליותר מידי סיטואציות. איתי יכול לרוץ אלי או לאביו שמצלצלים בפעמון, כאשר שומע רעש של אופנוע,חיות גדולות, דמויות לא ברורות,שיש יותר מידי רעש הוא יכול להגיד לי שהוא מפחד ואז אני אחבק אותו וירגיע אותו במקרים אחרים הוא ממש נכנס ללחץ ואפילו בכי ארוך ולא מוכן לעזוב אותי, במצבים אלו אני מחבקת אותו מסבירה לו מה היה ומה קרה ותומכת בו שאני איתו עד שהוא נרגע. חשוב לציין שאיתי מקבל המון תשומת לב יחס והרבה אהבה ויחסית הרבה זמן איכות יש בינינו ככה שלא נראה לי שזה ממקום של תשומת לב,ממה שקראתי לא ראיתי שזו התנהגות שמאפיינת את הגיל שלו איך אני אמורה להתנהג במצבים אלו? והאם זו התנהגות שמאופינת לגיל שלו? תודה תודה לילך

שלום לילך, הפחדים שאת מתארת *מאד* אופייניים לגיל, והם אינם מדאיגים במיוחד. בגיל שנתיים מתפתחת מאד היכולת לדמיין דברים, והילדים נכנסים "דרך השער הראשי" אל עולם המפלצות, המכשפות והחפצים שמקבלים חיים משל עצמם. זהו תהליך חשוב מאד מבחינה התפתחותית, שכן לדמיון יש תפקיד מכריע בחייו הנפשיים של הילד. אם חיפשת מידע על גיל שנתיים, ודאי נתקלת הרבה בכינוי "גיל שנתיים האיום", המתייחס למאבקי הכוח שמנהלים הקטנטנים עם הוריהם. הכוונה לחתירה של הילד לעצמאות, מתוך תחושת ה"כל יכול" שמתפתחת אצלו בגיל זה. ילדים נבונים מגלים עד מהרה שתחושת השליטה שלהם בעולם אינה מוחלטת כפי שהאמינו, וכי ישנם כוחות חזקים ומאיימים יותר, עליהם אי אפשר לשלוט. התגלית הזו, מתגנבת כפחדים מפני הבלתי צפוי והבלתי מוכר, כביעותי לילה, כחרדת זרים, וכד'. אני חושבת שאת נוהגת נכון כשאת מחבקת, תומכת, מלטפת ומרגיעה. זה בדיוק מה שרצוי לעשות במצבים אלה, עד שהם יחלפו מאליהם ויפנו את מקומם לפחדים חדשים... :-)) בהצלחה ליאת