האם יש מה לעשות?
דיון מתוך פורום רשלנות רפואית
שלום רב, לפני כמעט 3 שנים שברתי את יד ימין(החלקתי בבית). לאחר לבטים החלטתי להגיש תביעה וקיבלתי חוות דעת מרופא שטען שהנזק שנגרם לי יכול לקרות גם ללא מסכת הייסורים שעברתי (ולכן אין עילה לתביעה) - השבר היה בשורש כף היד באולנה ועברתי ניתוח שבו תיקנו את העצם המקבילה לה (אני מקווה שלא עשיתי החלפות בעצמות) כתוצאה מכך שהשבר שלי קרס תוך כדי שהייתי עם גבס נוצר קיצור של 3 מ"מ באולנה ולא יכולתי לסובב את היד (היד החזקה שלי) גם אחרי טיפולי פיזיוטרפיה רבים במשך 8 חודשים. כיום אין לי כוח ביד ובעצם היא היד החלשה שלי. שאלתי היא האם יש טעם לנסות לקבל חוות דעת מרופא נוסף? (המחיר הוא לא מבוטל). אני מתנצלת על השאלה הארוכה אני פשוט לא יודעת מה לעשות. תודה מראש.
גלית שלום, מקריאה של הודעתך, מספר דברים אינם ברורים לי: האם הוגשה תביעה בבית משפט? אם כן, האם חוות הדעת הרפואית היא מטעמך? מטעם הנתבעים? מטעם בית המשפט? אם לא, באיזו מסגרת ניתנה חוות הדעת? מה המשמעות של קביעת המומחה "שהנזק שנגרם לי יכול לקרות גם ללא מסכת הייסורים שעברתי ולכן אין עילה לתביעה"? מה הקשר בין מסכת הייסורים שעברת לבין העדר עילה? האם היתה קביעה של המומחה שאין רשלנות? לאחר הבהרותיך אשמח לענות. בברכה, עו"ד וד"ר (רפואה) תמיר גורן M.D, LL.B, עורך דין ורופא מומחה בגינקולוגיה ויילוד תביעות רשלנות רפואית בכל ענפי הרפואה
שלום רב, תודה על התשובה. להלן כמה הבהרות טרם הוגשה תביעה בבית משפט. חוות הדעת היא מטעמי (הייתה אמורה להיות) עורך הדין שלי פנה אליו. המומחה קבע ש"לאחר שעבר על החומר הוא לא מצא צל של רשלנות רפואית". המומחה טען שצילומי הביקורת הראו עמדה טובה ולאחר מס' חודשים נצפה קיצור מסוים של הרדיוס (העצם שנשברה) ביחס לאולנה. וכתב שזוהי תופעה מוכרת בגדר "סיבוך" ולא רשלנות. אני חייבת לציין שהרואים בצילומים את ה"קריסה" של השבר בזמן הגבס וגם את הקיצור ברדיוס ראו ישר. מלבד זאת שמו לי ביד ברגים מטיטניום אשר יש בהם ניקל למרות שידעו שיש לי רגישות לניקל. המומחה טען שהוא מנתח 35 שנה ומעולם לא נתקל בתופעה למרות שאני ראיתי כתבה בעיתון השבוע על הנושא שרופאת עור כתבה שאומנם לא יודעים זאת אבל זה קיים. שאלתי היא האם יכול להיות שעליי לפנות לחוות דעת נוספת? תודה מראש.
טיפול בתא לחץ היה יכול למנוע את הקטיעה !!! היתה לפני כ-11 שנה תוכנית כלבוטק בנושא זה עם פרופ' חיים שטיין