מעקב תינוק לאחר זיהום בדרכי השתן

היום בני בן חמישה שבועות. כאשר היה בן שלושה שבועות אושפז עקב חום 39. בתרבית שתן התגלה אי קולי. האבחנה היתה דלקת בדרכי השתן. קיבל גאראמיצין 10 ימים, שוחרר עם הנחיה לקבל טיפול מונע בצפוראל (שדרך אגב בבדיקת תרביות נמצא שאי קולי עמיד בפניו) והפניה לציסטוגרפיה. מהחומרים שקראתי באינטנט אני מבין שיש 2 גישות טיפול האחת - ביצוע ציסטוגרפיה וקבלת טיפול מונע באנטיביוטיקה אם יימצא ריפלוקס (יתכן במשך שנים!) + ביצוע ציסטוגרפיה מדי 1/2 שנה. השניה שגורסת כי לאחר אירוע ראשון אין צורך בציסטוגרפיה ואף אין צורך בטיפול מונע. התיחסות לכל מחלת חום כאל דלקת בדרכי השתן וקבלת אנטיביוטיקה עד להגעת תוצאות התרבית והפסקת אנטיביוטיקה בהתאם לתוצאות התרבית. היתי רוצה לקבל את הדעה על שתי השיטות. על פניו השיטה הראשונה "כסתחית" אבל לא הגיונית ופוגעת במערכת החיסונית של הילד. השיטה השניה חושפת את הילד לפחות אנטיביוטיקה אבל לא ברור איזה סיכונים לוקחים. תודה.

תודה. השאלה היא כזו: גם אם מוצאים בציסטוגרפיה ריפלוקס, הרי לרוב הוא לא מנותח ואז רושמים את הטיפול האנטיביוטי. הטיפול האנטיביוטי צריך להיות רצוף ולא מספיק לטפל בכל מחלת חום "על חומרה".