התקפי בכי חזקים אצל פעוטה בת 17 ח'

בתי כאמור, בת 17 ח'. מאז שנולדה הבנתי שהיא יודעת לצרוח היטב, וכאשר היתה בת כחודשיים, אף הגעתי איתה לחדר מיון ושם לאחר שהאחות חייכה לי ושאלה האם זו הילדה הראשונה שלי, הסבירה לי שאין לי מה לפחד מילד בוכה אלא מילד שקט דווקא. לציין כי היה זה התקף חזק של בכי, שבמהלכו היא כאילו אחוזת אמוק, ושום דבר לא עוזר, חשבתי שקרה לה משהו. לימים התופעה שכחה, אינני עובדת עדיין מאז שנולדה, הנקתי אותה שנה וחודשיים, והעניינים זרמו היטב. עד לפני כחודשיים, אושפזתי לצורך ניתוח, וזה היה פתאומי (אפנדקטמי), ואז חזרו הבעיות, חזרתי הביתה לאחר כמה ימים, הילדה היתה בטיפול אביה ושתי סבתות, דבר שאיננה רגילה אליו, ומצאתי ילדה שונה לגמרי, התקפי הזעם והבכי החזקים חזרו. אינני תולה זאת רק בניתוח, יתכן וזה גנטי כי גם אני היתי בוכה ככה כשהיתי מתעוררת משנת צהריים (לא תמיד), אבל שמתי לב שגם אצל בתי זה קורה סביב השינה. כלומר לפני השינה, אם היא עייפה, או כשהיא מתעוררת על "צד שמאל", אז אוי ואבוי לי. היום זה קרה כשביקרתי אצל אמי, הילדה ישנה שם צהריים, והשהתעוררה, היה התקף בכי ארוך ביותר, אולי חצי שעה שבמהלכו היא מקשיתה את הגב בצורה חזקה, ואני מחזיקה אותה בידיים, היא רוצה להישמט לי מהידיים, נועלת כל מרפק ומרפק בגוף והופכת לכבדה, ושלא לדבר על הצרחות, אמי שהיא חרשת באוזן אחת, השתוממה למראה ההתקף הזה. זה פשוט נורא. רק כאשר הוצאתי אותה החוצה היא נרגעה לאחר כמה נסיונות כאלה. זה היה מטיש בהחלט. בימים אלה אני רושמת אותה למשפחתון (5 ילדים) ואני תוהה כיצד מטפלת אחת, שיש לה עוד תינוקות, תסתדר איתה. אני חוששת מכך שמטפלת תתיאש ותצעק עליה, או לחילופין, תשאיר אותה לבכות, או לחילופי חילופין, תכה אותה חס וחלילה, כי לא לכולם יש זמן וסבלנות כמו שיש לי איתה. אני אמא שלה. אפילו אמי שאלה אותי היום כיצד מטפלת תסתדר איתה במצב כזה . אני רוצה לחפש לי עבודה ואני אובדת עצות. לציין כי הילדה בריאה, תחת פיקוח רופאים וטיפת חלב. אין לה בעיה גופנית כלשהי.