בבקשה עזרה

מטופלת כבר שנים רבות בפסיכותרפיה ותרופתית - ולא מצליחה להיעזר כי תרופות או שלא עזרו או שהתקשיתי להתמיד בלקיחה. פסיכותרפיה עוזרת באואפן תמיכתי בלבד אבל לא מרגישה שמתקדמת. מרגישה שהשנים "הטובות" שלי מגיל 20 פלוס - פוספסו- נותרתי לבד ועכשיו כשעברתי את ה-40 מריגישה שהסוף ממילא קרוב ואפילו מייחלת לו. מעדיפה למות עכשיו ולא לחוות זיקנה ובדידות אין לי אומץ לעשות כלום אבל הייתי שמחה אם היה לי התקף לב קטלני או משהו קצר שיביא לסופי. איבדתי תקווה. שומדבר לא עוזר לי. לא מוכשרת לחיים. ניסיתי לעזור לעצמי והגעתי לקצה. לא רוצה טיפולים חשמליים במוח אז בבקשה אל תציעי לי את זה רוצה להירדם סופית

סליחה שמתערבת- את הרי לא מצפה שדעת המומחים כאן תניח את דעתך (ואני מסופקת בכלל אם הם יגיבו כי קיימת פה נורמה של לא להגיב בכלל או להגיב באיחור של שבועיים מהפניה-פורום דכאון או לא...?), הרי איזו עצה שלא שמעת קודם תצליח באמת להפתיע אותך? הפסיכותרפיה לא באמת יודעת להתמודד עם אנשים שלא מעונינים לבחור בחיים- ואולי ראוי לציין כדוגמא את החוזה המאוד מפוקפק של זריקה מהטיפול אם מתבצע נסיון אובדני. איזה מסר מעוות מועבר פה עם כל הכבוד לגבולות...? אנשים שחיים על הקצה יכולים להפיק תועלת בעיקר מנסיונם של אנשים אחרים שחיים על הקצה וזה משהו שהחיים לימדו אותי בזעם. לכן אם את באמת מחפשת עזרה שווה לך לבדוק התארגנות של אנשים אובדניים בקבוצות תמיכה. יש בזה לדעתי עד כמה שזה נשמע מגוחך-היבט מעצים. אני בטוחה שיהיה שם הומור שחור בכמויות שזר לא יבין. לצחוק זה תמיד טוב בכל מקרה לא?