יש חיים אחרי

שלום רב, אני חליתי בדיכאון בשנות ה-20 לחיי (מהסוג של הזמן הממושך) בעקבות כמה דברים שעברתי, מחלה של קרוב,לא ידעתי להתמודד עם דברים וחוסר ביטחון עצמי וכו' ניסיתי להאבק בזה בזה במשך תקופה ארוכה וזה משבש טוטאלית, בכי בלי סיבה, חוסר חשק לעשות דברים,שינויים תכופים במצבי רוח, עצבות קשה, פגיעה בריכוז וזיכרון,הסתגרות,וגם אי ראייה של טעם בחיים וכו'. בסופו של יום , החלטתי שאני לא יכול להמשיך יותר עם המצב,וזה אחרי תקופה די ממושכת שחייתי עם הדיכאון,שנה+ עם עליות וירידות רבות ,הגעתי למסקנה שפשוט זה מחלה שאם לא תיקח תרופה ,קשה מאוד להתרפות,כמה שתנסה תמיד תחזור למצב של הבכי, לרגשות הרעים ,לחוסר טעם . פניתי לאדם בתחום שנתן לי כדורים, בהתחלה לא מרגישים שינוי גדול, זה לוקח מעט זמן. ביחד עם הכדורים , צריך לעשות דברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב שבדרך כלל האיש מקצוע מייעץ, לצאת הרבה, לנסות להכיר אנשים, לעבוד,להתאמן שזה מאוד חשוב. צריך לדעת ולהדגיש דברים שייגרמו לך לטוב באותה תקופה, וזה דורש תמיכה מהסביבה, שלא יפילו עלייך דברים, שיקלו עלייך בדברים,דורש המון תמיכה. לאחר שלוקחים את הכדורים זמן מה-של כמה חודשים עם ירידות במינונים עם הזמן, וכן עובדים טיפה על עצמך בעצת האיש מקצוע. אתה מרגיש שונה, הרבה יותר עם ביטחון,יותר שמח. אני מרגיש שהשתנתי לגמרי, כאילו החווית הדיכאון והריפוי שינו אותי לגמרי, היום אני עובד במקום מסודר, מתאמן, יש לי קשרים עם בנות שלא היו לי בעבר, והדיכאון מאחורי איפה שהאבק. אני יודע שצריך לשמור כי יש נטייה יותר גדולה למי שחלה בעבר, אבל כל אחד צריך לדעת איך להתמודד עם המצב שקצת מרגישים לא טוב, מה גורם לך לשפר המצב רוח ומה תעשה כדי שתרגיש טוב. מי שמעונין בשאלות ספציפיות, שישאל. שיהיה בהצלחה בתהליך הריפוי.

התרופות שלקחתי היו ריספרדל וסימבלאתה, שהן נחשבות הטובות בשוק.