שאלה למחשבה

אני לא מבין אם קורה שיש אדם שלא אוהב ולא אהב ולא מתחבר לחיים עצמם, ולא בא לו לחיות, גם אחרי שהוא נוטל תרופות, למה בכוח אנחנו מחזיקים אנשים עם תרופות וסמים, ההפך אותם אנשים מבקשים לצאת מהעולם הזה "מלאה כוסם", ולהחזיק אותם בעולם בכוח זה ניצול לצרכי קידום העולם ולא טיפול, אז למה? בשביל מה כל קדושת החיים הזאת, הרי כולם בעולם הזה זמניים בין כה וכה. כמו שיש אירגון להמתת חסד למחלות חשוכות מרפא בשם דיגניטאס, יכול להיות אירגון לאנשים שמעוניינים לפטור את עצמם בלבד מהעולם. הינה שאלה קשה למחשבה

תוכל לחפש תשובה לשאלות האלה באתר www.google.com תקיש שאלות כמו אובדנות ומה השיפור שהתרופות הללו השיגו בשיעור המתאבדים...

לא כל דיכאון אפשר לרפא עם תרופות, הרי אני בעצמי לוקח שנים תרופות שמציעים כאן לקחת, וכל חיי היה לי דיכאון ומצב רוח ירוד להבדיל מהסובבים אותי, למען האמת אני כותב את הדברים האלו תחת שימוש בנוגדי דיכאון. מה שאני מנסה להגיד שיש גם תפיסת עולם אחרת שנגלת לאנשים מסוימים,שגם פסיכולוג לא יודע איך לעקור מן השורש והם רואים את החיים כדבר שלילי כאל עול כבד. ולמה לא יכולה להיות אופציה לפטור אנשים כאלה מהחיים, אני לא מדבר על קומץ אנשים שקיבלו יום אחד דיכי ועד אותו היום היה להם מצב רוח מרומם ואהבו את החיים.