מבחוץ הכל טוב מבפנים סובל

שלום אני בן 24 מטופל מזה כשלוש שנים ברידאזין בין 10-35וברסיטל 20, אבי חולה בזכיזופרניה, לא די בזה אני גם הומוסקסואל ולקוי למידה. למרות כל זה הצלחתי לסיים בהיצטינות לימודים במגמה מדעית, לאחר סיום בית הספר בחרתי שלא לשרת בצבא בשל היותי הומו, אם כי היום אני מצטער על הבחירה אבל שלם עם ההחלטה שעשיתי כיוון שאז הצבא לא פירסם כמו היום שהוא עוזר להומואים, במקום השירות הצבאי שירתתי שנה בשירות לאומי. מאז שנת י"ב ובמיוחד אחריה החל להדרדר מצבי הנפשי, בהתחלה היו לי פחדים מאוד גדולים מהחיים שהיו מלווים בחוסר תאבון כללי לכל סוג של עשיה, ומאז יש לי רק עליות וירידות במצבי הרוח, כמעט ולא נשארתי במסגרת קבועה לרוב אני מתעייף מכל סוג של מסגרת ודבר שאני מתחיל. לאחר תקופה ארוכה של לקיחת רידזין ורסיטל הרגשתי יציבות והייתי מחוץ לבית והתחלתי לימודים אקדמיים אם כי לא היה לי מצב רוח ואם הזמן פרשתי מהלימודים, והפסקתי לקחת תרופות, לאחר חצי שנה (היום) החלו אצלי דיכאונות מאוד קשיים, ואינני יודע כבר למה לאמין יותר- כלומר אני רואה בעולם הזה סבל בלבד והנאה מפורשת כהפסקת כאב כלשהו כך שאין באמת טוב בעולם, בסופו של דבר כל אדם סופו למות, ואינני מבין מדוע מוכרחים לחיות בכל מחיר ולא די בזה עוד לאבי ילדים לעולם הנורא הזה, כאשר יש רמה גבוהה של סרוטונין רוצים לחיות להתרבות ולהתפשט למרחבים, וכאשר היא נמוכה אז ההפך....אבל בסופו של דבר המוות מנצח. אני מבולבל נורא, אני יודע את זה הלכתי לפסיכולוגית ולא קיבלתי תשובות בעניין ובכלל אני שם לב שכל מסגרת מכבדת את קדושת החיים בכל מחיר, אני לא מבין למה הודה לך אם תוכלי לתת לי מענה לשאלות האלו בינתיים חזרתי לקחת תרופות ואולי אחליף אותם באמצעות רופא למשהו אחר, תודה רבה מראש.

היי לך, נשמע בכלל לא פשוט ההרגשה הזו של לחיות לצד מוגבלות של מישהו ומצד שני לחוש קשיים שונים ותחושה של חריגות. זה באמת משהו שיכול לעצב תפיסת עולם מאוד פסימית כי משהו נפגע בתחושת השייכות והרצף. עצם זה שכרגע אינך נמצא בשום מסגרת לא מאפשרת לך גם לקבל את תחושת השייכות והמשמעות שכה חיוניות להשרדות ולתחושה של רווחה נפשית. אתה מדבר על פקטור הסרוטונין כעל גזרת על- מי שיש לו שמח וטוב לו, ומי שאין לו נגזרים עליו חיי אומללות. אבל האמת היא שרמות הסרוטונין לא מושפעות רק מגנטיקה מולדת או נטילת כמיקלים אלא גם כתוצאה משינויים שמתרחשים בחייך ומובילים למצב נפשי משופר. ולזה שווה לך לחתור בסיוע טיפול- רצוי לדעתי עם מטפל שמומחה לדכאון ואובדנות- בו תוכל גם להבין את סיפור חייך שהביא אותך למקום פסימי וחסר תקווה, ולנסות ולקבל משמעות גם בהבנה אבל גם בהגשמה עצמית ע"י עשייה ויצירה. בהצלחה.