יעוץ פילוסופי?
דיון מתוך פורום דיכאון - אבחון וטיפול
אני כמעט בת 45, כלפי חוץ הכל נראה בסדר, משפחה עבודה וכו'. אבל האמת שנמאס לי מהכל, לא תכננתי לחיות עד גיל כל כך מופלג. אני מאד רגישה לשינויים הפיזיולוגיים (למרות שאנשים אומרים שאני נראית צעירה וכד') לא בא לי להמשיך "ולהתפרק" מכל הבחינות. וא"כ בגיל מבוגר יותר אולי להיות לנטל על ילדי (כרגע אני נטל רק על עצמי). יש לי רגשי אשמה שהבאתי ילדים לעולם (עם ההתחממות הגלובלית כל הסכנות וחוסר המשמעות של הקיום ) ועל כך שנטעתי בבן זוגי את האשלייה שאהיה איתו לנצח (לילדים מנסיון חיי אולי עדיף בלי הורים). האם יש לכם איזה רעיון מלבד להתאבד או להמשיך בשקר?
וואו, דברים קשים נאמרים כאן..אני הייתי ממליצה לפנות ליעוץ/טיפול. אין המלצה יותר חמה מזאת לאנשים שכ"כ קשה להם, כמו שאת מתארת. אין ספק שהחיים לא תמיד מחייכים ומאירי פנים אבל צריך ללמוד להתמודד. הייתי שמחה להמליץ לך על מטפלת מדהימה המשנה כל גישה אפשרית לחיים. שמה שרון ברנע, בידקי עליה והתרשמי..בהצלחה.
היי לך, נראה לי שצריך להקים קבוצת תמיכה למתקיימים בעולם הזה בעל כורחם...והאמת שזה די מדהים הכמות הגדולה שלהם בניגוד למה שנראה. הרבה לא מוכנים להודות בכפילות הזו של חיי שקר. ואולי הפורומים האלה מאפשרים יציאה מהארון. כאילו משדרים לנו כל הזמן ש'מוכרחים להיות שמח- אבל כשזה מוגן מספיק אז אפשר להביע את המחאה הזו באמת (ברוך בורא פרי האינטרנט). מאוד מבינה את המקום שלך. גם אני מרגישה שהחיים זה מין סוג של כלוב שלא הייתי רוצה להיות בתוכו וגם חשה שחיה יותר מדי זמן על פני הכדור הזה. להציע לך טיפול זה בטח לא יהיה מקורי ואני מניחה שבטח ניסית (ואם לא שווה לבדוק), אבל יש לאנשים מיואשים יתרון מסויים שכדאי לך אולי לנצל: אומץ של מתאבדים. דווקא העמדה הזו שאין לך כביכול מה להפסיד יכולה לאפשר לך לסות ליצוק תוכן לחייך בתור משימה או עיסוק בונה שלא היית מעיזה. תבחרי משהו שתמיד חלמת לעשות ותראי איזו השפעה תהיה לו עלייך. משהו אותנטי ואמיתי יהיה בתוכך. אני גם חושבת שקבוצת תמיכה לאנשים אובדניים יכולה מאוד לעזור. יש איזו שפה משותפת שזר לא יבין. ההומור השחור הזה מאוד משחרר. רק טוב...
היי טלי, אני לא כל כך בטוחה בקשר לקבוצת תמיכה. לעשות משהו שחלמתי, שתמיד רציתי לא כל כך קיים אצלי לצערי, לא כי אני לא חולמת או לא רוצה אלא בגלל, וכאן מגיע ווידוי קטן, שיש לי איזושהי הפרעה משהו שפעם קראו לו פיצול אישיות והיום קוראים לו אישיות מרובה או משהו כזה, ובגלל זה כנראה כל הזמן החלומות והרצונות שלי מתחלפים. אף אחד מלבדי ומלבד הפסיכולוג שאבחן את זה לא יודע וגם לא ידע, הייתי בטיפול אך זה היה קשה עד בלתי נסבל והפסקתי מסיבות אישיות שלי. זה לא כל כך נורא להיות כזו בדרך כלל. המשבר הנוכחי קשור, כך היה אומר ודאי הפסיכולוג, לבעיה בחוסר רצף הגיוני של העצמי, יש לי הרגשה שהזקנה קפצה עלי כאילו שהלכתי לישון והתעוררתי אחרי 20 שנה.בהחלט יכול להיות שעוד זמן קצר אני ארגיש אחרת וכל מה שכתבתי לא יהיה רלוונטי (מלבד הרצון התמידי לא להיות), אבל בינתיים תודה על ההקשבה והעידוד
היי טלי, אני לא כל כך בטוחה בקשר לקבוצת תמיכה. לעשות משהו שחלמתי, שתמיד רציתי לא כל כך קיים אצלי לצערי, לא כי אני לא חולמת או לא רוצה אלא בגלל, וכאן מגיע ווידוי קטן, שיש לי איזושהי הפרעה משהו שפעם קראו לו פיצול אישיות והיום קוראים לו אישיות מרובה או משהו כזה, ובגלל זה כנראה כל הזמן החלומות והרצונות שלי מתחלפים. אף אחד מלבדי ומלבד הפסיכולוג שאבחן את זה לא יודע וגם לא ידע, הייתי בטיפול אך זה היה קשה עד בלתי נסבל והפסקתי מסיבות אישיות שלי. זה לא כל כך נורא להיות כזו בדרך כלל. המשבר הנוכחי קשור, כך היה אומר ודאי הפסיכולוג, לבעיה בחוסר רצף הגיוני של העצמי, יש לי הרגשה שהזקנה קפצה עלי כאילו שהלכתי לישון והתעוררתי אחרי 20 שנה.בהחלט יכול להיות שעוד זמן קצר אני ארגיש אחרת וכל מה שכתבתי לא יהיה רלוונטי (מלבד הרצון התמידי לא להיות), אבל בינתיים תודה על ההקשבה והעידוד
מנהל פורום דיכאון - אבחון וטיפול
