CBT

שלום רב, ברצוני לשאול כיצד יכול CBT לעזור במקרה של חוסר טעם לחיים? האם לא מדובר רק (וסליחה על הציניות...) בשינוי דפוסי חשיבה וביצוע משימות ברמה של "פסיכולוגיה בגרוש"? האם יש טיפוסי אישיות שעליהם השיטה לא "עובדת"? בתודה, אורה

לאורה, הנחת היסוד היא שאנחנו כנראה הרבה יותר פשוטים ממה שנדמה לנו- וגם מחשבות בעלי גוון כביכוךל פילוסופי-מעמיק הם תוצאה של תרשים זרימה של תת מחשבות אחרות אולי פשוטות יותר באופיין. ע"פ הנחה זו המחשבה הפסימית גורמת להרגשה פסימית- ויש בזה איזשהו הגיון, כי לאנשים מדוכאים יש נטייה לעשות הכללות ולייצר תסריטי אימה וכך לסנן את האפשרות לתקווה. לפעמים העסק יותר פשוט משנדמה כי גם לומדים מיומנות של פתרון בעיות- איך להתמודד באופן יעיל עם המציאות עם למידת טכניקות של הרפיה והרגעה. תחשבי למשל על כל מיני מצבים קשים שלא יכולת להאמין שאפשר לצאת מהם ורק אחרי שהתרחשה הקלה פתאום כל העסק נראה אחרת.

תודה על ההתיחסות לשאלה, אבל עדיין לא ברור לי כיצד באמצעות הטיפול מוצאים פתאום סיבה לחיות. לא מדובר על מצב דחק ספציפי שהוביל לדכאון, אלא תחושה כללית של מיצוי החיים ועייפות נפשית. אני אולי נשמעת בורה בנושא, אבל ברזומה שלי יש שמונה שנות טיפול דינאמי, שמן הסתם לא ממש מועיל לבעית הריקנות.