יש לי דילמה כבדה ומחשבות האם חיי שווים את האנרגיה

אני מטופל בסירוקסט כבר 7 שנים אני חושב. וברוב הזמן היה הכדור בסדר.(חוץ מקושי לקיים יחסי מין בגלל התקלה שהכדור גורם.) אבל בזמן האחרון כשנה בערך אני מתבודד ומשועם אם אנשים ובלי אנשים. וכול מה שמעניין אותי בימים אלו זה תרחישי ארמגדון שבאים על כדור הארץ. (מלחמות , משברים כלכלים , מחסור במשאבים והתחממות. וזה גורם לחשוב כמה הגזע האנושי הוא פתטי וטיפש וזה לעיתים גורם לחשוב שזה לא נורא המוות במילא יבוא.) ויש לי מחשבות מה הערך של חיים אנושים והגעתי למסכנה שאין להם ערך כלל בתמונה הגדולה. והמוות הוא המצב הטבעי והחיים לא.(רוב הזמן אנחנו לא קיים ומבלים פרק זמן מאוד קצר וחסר משמעות וגם כרוח בסבל רב.) אבל לשים קיץ לחיי בצורה מכובדת אני ליכול יש איזה מנגנון שכמעט בליתי אפשרי לעבור אותו. זה אינסטקט חייתי בסיסי והפחד מהלוא ידוע. למרות שבזן כזה או אחר הוא יבוא. ולמשל הזקנה זאת מחלה מעצבנת ביותר של ניוון איתי וכואב של הגוף ואחריו במילא המוות. אבל המנגון החייתי הזה אני לא מצליח להתגבר עליו והייתי רוצה לעקוף אותו.

שלום לך, אתה מעלה שאלות פילוסופיות של משמעות החיים. אין לנו שליטה על אירועים רבים בחיינו כגון מחלות, מוות, תאונות פתאומיות וכו'. אך כן בשליטתנו לכוון את חיינו לכיוונים בעלי ערך ומשמעות עבורינו. כדאי להציב מטרות שיאפשרו לך להרגיש שחייך טובים, איכותיים ומספקים. בברכה,

מה לעשות שמרבית חיי הם בחצי הריק של הכוס. הסירוקסט עזר והפסיק לפעול. נתקתי את עצמי בני אדם כמעט בצורה מוחלטת ואילה שאני איתם בקשר משעמים אותי. למעשה שעמום זה המוטו אצלי מאז שאני קם ועד לשינה ברוכה. הדבר היחדי שגורם לי איזה סוג של הנאה היא מתי שקורא אסונות ואנשים נהרגים מפסדים את כספם ולמעשה החלום שלי הוא שתהיה מלחמה ענקית עם החלפות מהלומות גרעיניות שישמו קיץ לגזע האנושי הבזוי. תחשבו מה שאתם רוצים. אבל לתאבד אין לי אומץ ואני מבקש אומץ והדרך הכ יעילה למות ללא כאב?