מרגישה רע

אני מרגישה רע כבר מספר חודשים. אני מרגישה שאף אחד לא מקשיב לי. שמתעלמים ממני. אני בת 26, גרה עם ההורים. יש לי אח גדול בשנה הסובל מאוטיזם שחי בהוסטל. יש לי חבר 8 שנים, לפני שנה וחצי שנתיים החלטנו {יותר החלטה שלי} שנשאר ידידים משום שאני כבר לא מרגישה שהקשר טוב כפי שהיה. הבעיה היא בחוסר הבנה וחילוקי דיעות. אני לומדת קורס בתחום הפרא רפואי. וצפויה לסיים עוד מס' חודשים. בחירת תחום הלימוד שלי נבחר לאחר התלבטויות רבות מה ללמוד. אני מרגישה שהפסקתי למצוא עניין בתחום הלימודים שלי. אני רוצה לציין שאני לא עובדת מס' חודשים למרות שיש לי אפשרות אך אין לי את הכוח לעבוד. כך יוצא שאני רק לומדת ולא במשך כל השבוע. מזניחה את שיעוריי בחדר ולא פותחת אף ספר. אני מרגישה נורא לא טוב עם עצמי למרות שיש לי שאיפות רבות, ושאין לי עם מי לשתף את הבעיות שלי. אני מוצאת את עצמי מתווכחת ורבה עם ההורים על כל דבר שמפריע, אם זה דבר מסויים בבית או אם לצאת בימי שבת {נשארים בד"כ שבתות בבית ולא שומרים שבת}. גם עם הידיד אני נשארת אבל לא מוצאת דבר לדבר או לשתף. אני מרגישה חסרת אונים, ללא אהבה, ללא תמיכה נפשית, ללא גב תומך אף על פי שלחברי לשעבר כן איכפת וכן רוצה לתמוך. בעיר שלי אין לי אף חברים קרובים, ישנם קרובי משפחה אבל כלל לא בקשר. ישנם חברים בערים אחרות אבל לעיתים רחוקות יוצרים קשר. אני מרגישה מאוד לבד, לא מצליחה לישון כמו שצריך, דומעת, וחולמת חלומות על דם ורצח, בקושי מחייכת, גם אם כן זה לא באמת. מרגישה שאבדתי את עצמי ואת ההגשמה שלי. אני יודעת שאני יכולה לעשות הרבה דברים אבל רוצה גם תמיכה ודחיפה חיובית ואין. אני מבקשת עזרה מה לעשות ולמי לפנות.

שלום לך, צר לי מאוד על הרגשתך. ללא ספק את זקוקה לתמיכה, עדוד, הכוונה והדרכה על מנת שתוכלי לממש את הפוטנציאל, להמשיך בדרכך ולחיות חיים טובים ואיכותיים. אני מאוד ממליצה לך למצוא מטפל טוב (פסיכולוג/ית, פסיכותרפיסט /ית) שילווה אותך בתהליך השינוי. תרגישי טוב, בהצלחה בהמשך,