דיכאון למרות טיפול תרופתי

שלום. אני נמצאת כחצי שנה או יותר לאחר שחרור מאשפוז פסיכיאטרי. אני מטופלת תרופתית, במייצב מצב רוח, סרווקוול במינון במינון הרגעתי -ולשינה, ובסרוקסט אותו אני לוקחת כבר שנים כאנטי דיכאוני. (העלו את המינון באשפוז). בשבועות האחרונים אני חשה בדיכאון הולך בגובר. למעט התקפי בכי, יש את כל התסמינים, ואני שוקעת עמוק. אין לי כוח לצעוק לעזרה. אני מטופלת אצל עו"ס קלינית אחת לשבוע, רופאה פסיכיאטרית ראיתי פעם אחת מאז השחרור, ואראה אותה שוב עם העו"ס שלי עוד כשבוע. אך אני כבר מטופלת תרופתית, והדיכאון הוא עמוק ויציב. קשה עד בלתי אפשרי לי לצאת מהבית, או לעשות פעולות פשוטות כמו מקלחת או הכנת סנדויץ' וכו'.. מדוע זה קורה? האם יתכן שכל זה משום שלא היתה לי מסגרת מסודרת מאז השחרור מהאשפוז?? אני חוששת מאד מאשפוז חוזר, אנא עזרי לי בנתיים, בהבנת המצב ככל שניתן. אחי נפטר לפני כשבעה חודשים. היחסים איתו היו מורכבים מאד. אבל אני מאד מודעת, ואינני מרגישה שום קשר לאובדן, בדיכאון אותו אני חווה, שדומה לחידלון. בכל זאת, החלטתי לציין זאת, למתן תמונה רחבה ככל האפשר. תודה!

טליה שלום, צר לי מאוד על מצבך. נראה שאת מנצאת בטיפול ובמעקב רפואי. יחד עם עו"ס והרופא צריך לחפש דרך להקל עליך ולשפר את מצבך. אני לא מכירה אותך ולכן לא יכולה לחוות דעה. נסי לבדוק שוב את הטיפול התרופתי ושוחיח עם העו"ס על המצב. תרגישי טוב,