המשך לשאלה מלמטה

תודה פרופ' יקר, אבל איך אפשר להסביר את התוצאות של המחקר שהראו שאחרי 4 חודשים שלוש הקבוצות שהם: קבוצה אחת פעילות גופנית, קבוצה שניה לוסטראל וקבוצה שלישית שילוב של שניהם הראו תוצאות דומות, אבל אחרי 10 חודשים ללקבוצה של הפעילות גופנית לבדה היה פחות שיעורי חזרה של הדיכאון מאשר לוסטראל וגם מאשר השילוב של שניהם. הרי ההיגיון אומר ששילוב של פעילות גופנית עם לוסטראל אמור לתת פחות שיעורי חזרה של דיכאון מאשר פעילות גופנית בלבד, לא כך? ואילו מחקר הזה מצא שפעילות גופנית לבד היה לה פחות שיעורי חזרה של דיכאון אחרי 10 חודשים.... כלומר, במחקר זה נמצא שתוספת של טיפול תרופתי בלוסטרל לפעילות גופנית דווקא הזיק לטווח ארוך וגרם לשיעורי חזרה גדולים יותר של דיכאון, לעומת הקבוצה שעשתה פעילות גופנית בלבד והשיגה תוצאות טובות יותר. החוקרים מעריכים שאולי התרופה פגעה בתחושת ההישג של המטופלים- כלומר הקבוצה שעשתה פעילות גופנית ייתכן וחשבו שהם עבדו קשה והצליחו לנצח את הדיכאון בכוחות עצמם לעומת האנשים בשתי הקבוצות האחרות שאולי ייחסו את השיפור לתרופה. אשמח לשמעו מהי דעתך

שלום. בזמן הטיפול אני אומר לחולים שפעילות גופנית עוזרת להתגבר על דיכאון. אבל בדיכאון בינוני עד משמעותי האדם לא יכול לעזור לעצמו כ"כ עד אשר הדיכאון פחות עצמתי. התשובה היא שבמחקרים של פעילות פיזית מגוייסים חולים עם דיכאון פחות משמעותי פרופ לאון גרינהאוס מיינד קליניק www.mindclinic.co.il www.grunhaus.co.il 036962733 036962745