שאלות לד'ר אירנה

בני בן ה-29 אובחן לפני חודש וחצי כסובל מ-ocd-אנו מרגישים "שנפלו עלינו השמיים,",,,כיצד עלינו להתנהג איתו כהורים בזמן שיש לו "ירידה "במצב הנפשי?והאם כדאי שיצא לפגוש חברים כשהוא לא במיטבו,זה עשוי לעזור לו?הוא חושש להתחייב לעבודה,לימודים,הוא מקבל טיפול תרופתי בפאקסט,וטיפול קוגנטיבי התנהגותי אצל פסיכולוג,יש לו עליות וירידות,דרסטיות במצב הרוח,,,קשה מאד לראות אותו בסבלו ,האם אפשר להעריך כמה זמן הוא יהיה במצב כזה?{סליחה על אורך השאלות]רונית.

רונית שלום, בזמן הנפילות כדאי להתנהג איתו בעדינות ובנחישות. לשמור על פוקוס כפול, זאת אומרת, להיות אמפטיים ויחד עם זאת לא להיכנע ל OCD שלו. כדאי שיצא לפגוש חברים, שיהיה אקטיבי, לא להימנע מדברים שבעבר היו שגרתיים עבורו. יחד עם המטפל הבן יבנה תוכנית עבודה ואתם תעודדו ביצוע משימות (חלק מהטיפול התנהגותי - קוגניטיבי). הגברת האקטיביות תורמת להתקדמות ולשיפור המצב. המנעות ממצבים שונים מקבעת ומנציחה את ההפרעה. יתכן ועליות וירידות במצב הרוח דורשות התיחסות של הרופא. כדאי להתיעץ בנושא עם הרופא המטפל. ההתקדמות היא מאוד אישית ותלויה בגורמים שונים (מורכבות המצב, מוטיבציה, משאבים, כוחות ויכולות וכו') ולכן, ללא הכרות עם בנך לא ניתן להעריך משך הטיפול. חזקו ואמצו! בברכה,