שינוי בפרספקטיבה לחיים

דוקטוריות ופרופ' שלום, אני בת 36, ועל נוגדי דיכאון למעלה מ-10 שנים. כרגע על רסיטל, שעזר לי מאוד במושא אובדנות ובכי בלתי נשלט. לפני כמה חודשים, הפרספקטיבה שלי לחיים השתנתה באופן דרמטי. יש לי זלזול בוטה לחיים,(בלי מחשבות אובדניות כלל) למשל, ברעיון הבאת ילדים לעולם, או בשמועה שאדם נפטר - "זה לא בהכרח דבר רע ביחס לחיים..". אני רואה את החיים כדבר שלילי וחולף וצינית לכל התעסקות עם שיפור ונסיון הטבה בתחומי השכלה, בריאות וכל דבר אחר. לפני 3 שבועות איבדתי את אבי די בפתאומיות. הייתי איתו ברגעיו האחרונים"להעביר אותו את הנהר" למעשה, לא היו לי תחושות אבלות. רק בכי די שטוח של למעלה משניות בודדות. חשבתי שאולי אחרי שבוע או שבועיים זה יבוא לידי ביטוי, אבל לא. גם ביום שנפטר ובמהלך הקבורה החלפתי בדיחות וחיזקתי אנשים שהכירו אותו בטח פחות ממני, שבככו ובאמת הרגישו אובדן. לאחרונה אני שוקלת אפשרות של סכיזופרניה, כי אף פעם לא אובחנתי. האם זו סבירות?

למרות שאני לא רופא ולמרות שאי אפשר לאבחן באינטרנט, לפי הפרטים שמסרת אלה לא הסימפטומים של סכיזופרניה. אם את במעקב ע''י פסיכיאטר מומלץ לפנות אליו ולהסביר מה שכתבת כאן. אולי יש מקום לשינוי התרופות.