זהוי הדכאון ופניה לעזרה, בעלי משוכנע שיעבור לבד

שלום, אני בת 25 ומאוד לא אוהבת את עבודתי ואת סביבת עבודתי. בגלל שאני נשואה ומפרנסת עיקרית (בעלי סטודנט לשנים הקרובות) אני לא יכולה לעזוב את העבודה שמשפיעה עלי כ"כ רע מכל מיני סיבות ולחפש עבודה בתחום שאני אוהבת וממלא אותי סיפוק. ככל שאני חושבת על התחום שאני אוהבת ומתאכזבת מחדש כשהוא הולך ומתרחק כך אני עצובה יותר . אני כבר יותר מחודש סובלת מלחץ בחזה, תכיפות ודחיפות במתן שתן,(ולכן התחלתי לרדת מ10 כוסות קפה ליןם ל-2 כובות) מגרנות, עייפות מטורפת ,עצבנות וחוסר סבלנות. כואב לי לפעמים הידיים כמו התכווצות כזו של השירים. לא אבדתי רבות ממשקלי 62 ק"ג(רק איזה קילו שתיים)אני בוכה המון המון. ולא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. התחלתי באימון-קאוצ'ינג שדווקא עזר לי מאד אך הסובבים גרמו לי לחשב שזה סתם שטויות ושהוא לא האדם ...וחבל על הכסף והפסקתי גם בגלל סטואציה שגרמה לי לקחת חופש להיכנס למיטה ולא לרצות לצאת. בעלי חושב שזה הורמונים,(וזה לא דיכאון אחרי לידה כי הקטנה כבר בת שנתיים וחצי) שזה יעבור, שזה הגיוני שאני קצת עצובה בגלל המצב אבל אני לא חושבת שהוא והסביבה קולטים שאם לא הייתי אמא הייתי בורחת. פשוט לוקחת את עצמי ובורחת... מה לעשות??????????????????????

תודה. הלכתי לאימון אישי והסתדרתי.