זקוקה לייעוץ.

שלום לכולם. טוב, אני לא בדיוק יודעת איך להתחיל... אנסה לקצר. במשך כל החיים חוויתי עליות וירידות במצב נפשי. הייתה לי ילדות שחלקכם הייתם מגדירים קשה, עברתי בין סוגים שונים של התעללויות. מרובם אני לא זוכרת שומדבר כמעט, רק תמונות ופלאשבקים קצרים. הורי נפטרו בהפרש של שנתיים אחד מהשני, כשהייתי בת 14 ואז 16. לא הייתי בקשר עם אף אחד מהם. שנאתי את אמא שלי לפני שהיא נפטרה. ניסיתי להתאבד פעמיים, וחשבתי על זה אינספור פעמים. תכננתי הכל לפרטי פרטים.. הייתי מעבירה ככה שעות. הייתי חותכת את עצמי. עדיין יש לי קצת צלקות, רובן נעלמו, למזלי. זה סיפור ארוך, אני לא אכנס לפרטים... פשוט רציתי לתת רקע מקדים. כרגע אני בת 20, מתגוררת בדירת שותפים. אין יום שעובר עלי בלי שאני שואלת את עצמי "בשביל מה אני פה". או למה? אין לי מושג איך עדיין לא הרגתי את עצמי מכל המחשבות האלה. אני מרגישה רע באופן מתמיד, מדי פעם יש הפוגות, אבל הן כל כך קצרות שאני לא שמה לב אליהן בכלל. בעבר המצב היה יותר מאוזן, אבל עם הזמן התקפי הדכאון באים לעיתים קרובות יותר ויותר ונמשכים. אני מרגישה שאני לא מתאימה לעולם, שאני לא מספיק משהו בשביל להמשיך להתמודד איתו, או יותר מדי משהו. אני רגישה מדי לסביבה, וזה כולל גם אנשים, האיטלגנציה הרגשית שלי מאוד גבוהה ולכן נורא קל לי להתחבר לאנשים ובכללי, פשוט לראות דרכם. זה מתסכל אותי כי זה פועל נגדי. מצד אחד אני מרגישה כמו קליפה ריקה, מצד שני כמו גיגית עם יותר מדי מים שרק ממשיכים לטפטף כל הזמן. תקופה מאוד קצרה הייתי בטיפול פסיכולוגי (2 מפגשים אולי), אני נגד תרופות פסיכיאטריות. אני באמת הייתי רוצה אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל התקציב שלי פשוט לא מאפשר את זה... בשום צורה. זה רחוק מלהיות הכל, אבל זה בערך המצב... אני כותבת את זה כאן כי כבר התייאשתי. אני לא יודעת מה לעשות יותר, כדי לפתור את הקשרים שהסתבכו, כנראה, עם השנים, אצלי בנפש ובראש. תודה שקראתם, אשמח לייעוץ כלשהו או הפנייה.

היי קירה, קראתי את ההודעה שלך וממש יכולתי להרגיש את הקושי שאת מתארת מתקופה כל כך ארוכה ורצופה בקשיים שגורמים לך לירידות שרק הולכות ובאות, שלפעמים לא משאירות עוד אוויר לנשימה, עוד רגע לעצור ולאסוף מחדש את הכוחות, כי אולי המשימה הזו נתפסת לעיתים כבלתי אפשרית.. זה קשה, להרגיש שלפעמים החיים כבדים עליך, לחפש שוב ושוב את הכוח או את הסיבה שתהיה מספיק חזקה כדי לגרום לך לרצות ולהמשיך. ואולי מה שאת רוצה עכשיו זה רק לתת לכל החוויות האלו לצאת ממך, כדי שתוכלי סופסוף להשתחרר. אני באמת מקווה שזו רק עוד תקופה אפורה שבסופה מחכה לך שמש מחממת שתצא ממש בקרוב.. בכל זאת, רציתי לשתף אותך בצ'ט האישי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת)שם אני מתנדבת. כדי שאם תרגישי שאת רוצה לדבר עם מישהו, לפרוק ולספר את מה שעובר עליך או את מה שאת מרגישה - אנחנו נהיה פה בשבילך, נהיה לך מקום חם, מקבל ובטוח שבו יש אנשים שרצים להקשיב לך באמת, ולהיות איתך גם ברגעים הכואבים ביותר. שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il