דיכאון או לא

שלום רב, לפני שהתחלתי את לימודיי (2.5 שנים) התלבטתי רבות ובסופו של דבר בחרתי במוסד מסויים. כבר בסמוך לתחילת שנת הלימודים הראשונה באותו מוסד הייתה לי תחושה קשה ביותר שעשיתי בחירה שגויה, ושהייתי צריך ללמוד במוסד אחר. אמרתי לעצמי שמעבר ברגע האחרון עלול להיות בלתי אפשרי, ולכן החלטתי ללכת ללמוד שם ולדחות את המעבר למוסד האחר לסמסטר הבא. אחרי סמסטר, התברר לי שדווקא מאד התחברתי והתרגלתי לאיפה שאני נמצא, ומכיוון שהסמסטר הראשון הסתיים מאד בסמוך לתחילת הסמסטר השני, החלטתי שמבחינה נפשית אני לא אצליח לבצע מעבר כל כך חד. לצערי הרב, אני לא הצלחתי להשלים עד עכשיו עם ההימצאות שלי במוסד שבו אני נמצא כרגע. מסמסטר לסמסטר התחושה שלי נהיית קשה יותר ויותר. הסיבה שלא עברתי עד עכשיו היא כי במוסד אליו אני מתעתד לעבור לא מוכנים להכיר לי בכל הקורסים שעשיתי, כך שכל סמסטר נצברים עוד ועוד קורסים שאני עלול להפסיד ולמרות שהתחושה שלי נעשית יותר ויותר קשה, המעבר הופך גם הוא להיות יותר קשה. הגעתי למצב שאני ממש מבלה שעות על גבי שעות ביום ב"לדפוק את הראש בקיר" ולכעוס על עצמי על כך שלא עברתי כבר בסמוך לשנת הלימודים הראשונה. אני פשוט לא מצליח לסלוח לעצמי על כך שהיו לי כל כך הרבה נקודות צומת לבצע את המעבר ובכל פעם קיבלתי רגליים קרות. מכיוון שמוסד הלימודים הנוכחי שלי נמצא רחוק מעיר מגוריי, אני מרגיש שכל החיים שלי היו אמורים להיות אחרים, טובים יותר, מספקים יותר לו הם רק היו במקום אחר. אני כל הזמן "בוכה כל חלב שנשפך". העיסוק הבלתי פוסק הזה חוסם אותי מהשקעה בלימודים, מהיכרות עם אנשים חדשים, ממציאת עיסוקים בשעות הפנאי ועוד כהנא וכהנא... אני פשוט כלוא בתסכול הזה. אני חייב לציין שבעבר התחושה שלי הייתה פחות קשה, ושהשנה דווקא זה החריף. אני מעוניין להתייעץ איתכם ולשמוע איך ניתן לשפר את התחושה שלי במקום שאני נמ0צא בו.

שלום לך, לחשוב שכול החיים שלך היו אחרים זאת מתכונת לאומללות. כול אחד אם יחשוב אימה הוא לא נמצא ומה היה קורה אילו תוך 5 דקות ירגיש דכדוך ואם נחשוב את המחשבות האלו כול הזמן בקלות אפשר להתדרדר לדיכאון. לחשוב מה היה קורה אם..... זה לא פותר שום דבר. הפתרון הוא להפסיק לחשוב מחשבות שמגבירות דיכאון. פשוט תפסיק את הדיבור העצמי התדרדר. אם יש פתרונות מעשיים ניתן לשקול אותם ואם לא אז אין טעם לפתח בראש מחשבות מדרדרות ומחלישות. באופן טבעי אנחנו מושפעים מאוד מהמחשבות שעוברות בראש ולעיתים קרובות מאוד מתייחסים למחשבות כאילו הן המציאות. לא לשכוח שמחשבות הן רק מחשבות הן לא המציאות. בברכה,