בעיות בזוגיות ועצבנות יתר של בת הזוג

דיון מתוך פורום  דיכאון - אבחון וטיפול

26/09/2010 | 08:17 | מאת: רוני

אני ואשתי ביחד מעל 20 שנים, לנו 4 ילדים. לפני כ-13 שנים,קצת אחרי לידת הילד השני היא לראשונה בקשה להתגרש כי "פשוט נגמר לה/נמאס לה".מאז עלינו עליות ומורדות ובקשותיה רק הלכו והתעצמו, כשהצעתי לה ללכת יחד לרבנות-אמרה שאין לה זמן ושאני אלך לבד. אשתי עצבנית בצורה לא שגרתית. כשהיא מתחממת היא עושה שטויות, למשל דורשת לעצור את הרכב בכביש מהיר ,גם אם אין יכולת , מסכנת את כל בני המשפחה, רק כדי לרדת , וזה ממש לא משנה לה.לעיתים תכופות היא צורחת על הילידים או עלי כשמעצבנים אותה. לפני כחצי שנה ,בעקבות יחס קשה מאד אלי, פניתי ליועץ נשואין ללא ידיעתה, אחרי מספר פגישות ניסיתי לשתפה אולם היא רואה במהלך זה כבגידה בה בין היתר כיוון שאני פותח את הנשואין והחיים שלנו "בפני זר".היא לא מוכנה לקבל כל עזרה חיצונית, היא כמעט ולא מסוגלת להתנצל או לקחת אחריות על מעשיה, תמיד אני אשם ולא משנה מה היא אמרה,גם אם אני אעשה דברים שהיא בעצמה אמרה לעשות (אבל לא התכוונה שבאמת אני אעשה אותם-כמו במערכון של הגשש).היא אומרת לי שאני "קטן","אפס" ושלא טוב לה איתי. בפועל אני חושב שאין לה בכלל בטחון עצמי, ומי שקטן מבין שנינו זו היא. איך אני יכול להתמודד עם מצב שכזה כשהיא לא מוכנה לשום עזרה חיצונית, לא מסוגלת לקבל שום ביקורת, לא מוכנה לפתוח את חיינו בפני מטפל מקצועי, וממשיכה להיות אומללה,כדבריה איתי?

28/09/2010 | 10:16 | מאת: ד"ר אירנה נתנאל

רוני שלום, כשפנית לעזרה מקצועית, ניסית להתמודד עם המצב בדרך הנכונה אך נוכח לדעת אתה לבדך במערכה ואשתך לא תשתף אתך פעולה. בבול הנראה, היא גם לא ממש מתכוונת להפרד ממך. בשלב זה היא לא מוכנה לעשות שום שינוי. לכן, לא נותרו לך פתרונות שקשורים לשיתוף פעולה איתה. אתה צריך להחליט בינך לבין עצמך מה אתה רוצה. כדי להיחפרד לא חייבים את הצד השני. אתה פשוט יכול לקום וללכת או לרבנות כדי להתחיל הליך של גירושין (יתכן וזה ינער אותה ויגרום להתיחס ברצינות למצב) או פשוט להתרחק לדירה אחרת ולחיות בנפרד מאשתך (כמובן, להמשיך את הקשר עם כל בני המשפחה האחרים) או להמשיך לחיות בבית בלי שאתה לוקח ללב או מתייחס להתנהגותה הלא הולמת (גם אם היא צורחת או מקללת, לא משנה מה אתה לא מגיב להתנהגותה). חזק ואמץ! בברכה,

מנהל פורום דיכאון - אבחון וטיפול