בכי לא מוסבר

שלום רב. אני בן 35. בריא באופן כללי. כלפי הסביבה אני גבר קצת חסר רגשות, אחד שלא יבכה מכלום, שלא יתרגש מכלום, ובאמת לעולם לא בכיתי בפני אנשים, אפילו לא בפני אשתי, אבל האמת היא שכשאני לבד, אני בוכה (ממש בפועל) לא מעט. למשל, בנסיעה לבד באוטו עולים בי כל מיני מחשבות, כשאני שומע מוזיקה מרגשת, רואה סרט עצוב, וכדו'. אני ממש מגיע לדמעות תוך שניה... בשנים האחרונות זה מאוד התגבר, אולי בעקבות איזה משבר שעברתי, כל פעם שאני לבד אני בוכה ממחשבות...למרות שהבכי לא קשור בכלל לאותו משבר אלא לכל מיני דברים אחרים, בעיקר שלא קשורים בי בכלל שעולים לי בראש...ופתאום אני מוצא את עצמי ממרר בבכי, מוצף דמעות כאילו קרה אסון ענק, וכל זה ממחשבות על דברים שלפעמים אפילו לא קרו (סתם מחשבה על מה היה קורה אם לבן שלי...), או שקרו למישהו אחר. אני לא יודע אם אני בדיכאון, כי בסה"כ אני בסדר חוץ מזה. אמנם יש לי כמו לכולם בעיות רגילות, אבל לא משהו מיוחד... אולי זה לא הפורום הנכון, ואולי בכלל אין לי בעיה. אשמח לשמוע.

שלום לך, כלפי חוץ אנשים משתדלים להיראות חזקים, זה נורמלי ומאפיין רוב האנשים ובפנים אנחנו יכולים להיות מאוד רגישים. זה כלל לא מעיד על חולשה אלא על כך שאתה אדם אנושי. אפשר לראות זאת כתכונה מבורכת כי אם אתה מסוגל לחוות כל הקשת של הרגשות חיוביים ושליליים כאחד אז סביר להניח שאינך סובל מסכיזופרניה וכנראה שאתה גם לא פסיכופט. גם גברים בוכים!!!! בברכה,