אמא שלי

אני לא יודעת אם זה המקום הנכון,אם לא אז תפנו אותי בבקשה למקום הנכון, אני בת לאמא חולה במאניה דיפרסיה, מחפשת פורום תמיכה כלשהו,כי ככל שקשה לה יותר ככה קשה לי.והקושי הזה גרם לי לעזוב את הבית מהר,אבל רגשות האשם נשארו על זה שאני מפקירה אותה ויותר גרוע מזה את אחי הקטן.. כל הזמן רגשות מעורבים, בין הצורך להיות כתף תומכת לבין הצורך באמא מתפקדת ואמיתית כי כבר הרבה שנים אני האמא שלה ושל אחי, מרגישה שעד גיל 23 כבר יש לי שני ילדים.. אני באמת אוהבת אותה כל כך ונאבקת בכעס הזה שיש לי כלפיה, על החוסר אונים שלה, על החולשה, על ה חוסר יכולת להתאפס.. גם נמאס לי כל שיחת טלפון וכל ביקור למתוח את החיוך הכי רחב שלי, הקול הכי ענייני ולמלא את השיחות בשעשועים ונסיונות עלובים לבדר אותה כדי לא לשמוע בכי או אנחות.. איך לעזאזל מתמודדים עם זה? אני לא רוצה להיות בת חרא אגואיסטית ומצד שני..אין לי כוחות יותר לספוג את זה...

שלום לך, כאשר ההורה החולה הופך להיות תלוי במשפחה, בפני הילד הבוגר עומדות השאלות, האם הוא יכול להתמודד עם המצב? האם הוא עושה מספיק? אחריות הילד המטפל בהורה יכולה להשפיע על איכות יחסיו של הילד עם בן זוגו ועם ילדיו. מצוקות הבנים המטפלים גוברות בגלל הצטמצמות בזמנם הפנוי, הפרעות בשגרת החיים, הוצאות כספיות ועוד. כתוצאה מכל אלה הרבה ילדים שמטפלים בהורה מותשים פיזית ונפשית. לעתים בגלל הבושה הם נמנעים מלבקש עזרה מבחוץ וכל נטל הטיפול נופל עליהם. אני מאוד ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית. יתכן והרופא המטפל של אמך יכול לשוחח איתך או מטפל/ת אחר/ת שלא קשורים לאמך. אני מצרפת לך כתבה בנושא. אומנם מדובר שם במחלה אחרת, אך בכל זאת התוכן רלוונטי גם למניה - דפרסיה. http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=8343 אשמך לענות על שאלות נוספות, בברכה,