דיכאון

שלום, אני בת 27,מתפקדת בכל תחומי החיים. נכנסתי לטיפול לפני כשנה וחצי ללא מצוקות ספציפיות ובמהלך הטיפול עלו בי המון רגשות קשים בעקבות חוויות טראומטיות בילדות. מהרגע שהתחברתי לרגשות לא יכולתי להפסיק לבכות, זה נמשך חודש וחצי, ואז התחלתי לקחת תרופות- בהתחלה ציפרלקס, אחר כך גם קסנקס, עכשיו כבר שלושה חודשים עם וולבטרין 300 מ"ג ועשרה חודשים עם ציפרקלקס. לאורך התקופה יש עליות אך מיד לאחריהן ירידות, ואני מרגישה כי לא אוכל לצאת מהדיכאון בגלל החומרים הקשים שעולים בטיפול. כבר נמאס לי, אני מותשת ונמאס לי לסבול. האם יש מה לעשות כדי לזרז תהליכים? שאלה נוספת- האם הדיכאון שלי הוא תגובתי בלבד או שיכולה להיות אפיזודה דיכאונית ראשונה (או שנייה- אחת בתיכון) בגיל 26? אני דואגת מכך כי גם אמי וגם סבתי סבלו מדיכאון... תודה רבה יעל

שלום. מתנצלת על איחור. לצערינו קיים אחוז מאוד קטן באוכלוסיה של אנשים שלא מגיבים לתרופות .קודם כל לא להתאייש! היום קיימים תרופות שונות,שילובים שונים של תרופות ויעילות לטיפול בדיכאון. בנוסף, היום קיימים טיפולים נוספים יעילים ובטוחים : TMS, CBT, טיפול בנזי חשמל. טיפול בבגרייה מגנטית למוח (TMS) במצבים של דיכאון עמיד אושרה על ידי ה FDA בחודש אוקטובר 2008. טיפול ב TMS מזרז את השפעת התרופות האנטי דיכאוניות ומקטין משמעותית את הסבל של החולה, אך טיפול זה מתבצע רק במסגרת מחקרית במספר בתי חולים פסיכיאטריים או באופן פרטי פרטית במיינד קליניק. גם טיפול בפסיכותראפיה ( כמו טיפול ב-CBT קוגניטיבי התנהגותי ) הוכיח את עצמו כיעיל במצבים של דיכאון. מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). אצלינו בקליניקה עובד צוות רב מקצועי ומנוסה שמצליחים לעזור ולהוציא אנשים שסבלו מדיכאון עמיד. שילובים תרופתיים נכונים, ניסיון של אנשים, תרפיה אישית, TMS וכו' תורמים להצלחה הטיפולית. חשוב להמשיך ולנסות. לא להתייאש! בברכה