דייטים בתקופת דיכאון

התחלתי לסבול מחרדות לפני 10 שנים, ואני מטופלת בתרופות. במהלך השנים היו תקופות של דיכאון אבל גם שאר הזמן לא היה חגיגה גדולה (התרופה עזרה באופן חלקי, ובנוסף לתסמיני החרדה אני גם סובלת מבעיות נוירולוגיות לא מוסברות, אבל שאינן חרדה). בינתיים אני בת 30 ולבד. זה גם לא מועיל. עכשיו אני בתקופה של דיכאון, אבל במאמצים מצליחה לתפקד באופן מסויים. אחותי הציעה לי מישהו. האם להיענות להצעה או שעדיף לחכות לתקופה טובה יותר? אילו הייתי יודעת שזה "יעבור" תוך כך וכך זמן הייתי בוודאי מחכה, אבל כשאין לדעת האם נכון לנסות ליצור קשר כשאני במצב בלתי-נורמלי שכזה? ואם כן, איך מתפקדים בקשר כשזה המצב? עושים הצגות (עד כמה שאפשר)? זה יגביר את תחושת התסכול ולא יאפשר קרבה אמיתית... אבל אם לא אעשה הצגות- מי ירצה אותי?...

שלום לך, במצבי דיכאון לא מחכים שהמצב יעבור אלא קודם מנסים לעשות דברים ולחיות חיים עם כול מה שיש ואם עושים אז המצב משתפר. הכרות עם מישהו יכולה להכניס גורם חיובי לחייך. אל תחששי! דייט יכול להיות כמו תרופה אנטי דיכאונית. שיהיה לך הרבה בהצלחה!

שמי טל ואני בן 33 רווק ואני גם מרגיש לפעמים בודד בידיוק כמוך,אני מובטל כבר חודש ימים וקשה לי למצוא עבודה בתחום שלי כאופטיקאי,אני מציע לך כדי לא להיות בודדה הכי טוב זה להיפגש עם חברים טובים,לעשות פעילות גופנית,לשמוע מוזיקה נעימה ולא לפסול בשום אופן בן אדם שרוצה להכיר אותך ההפך זה רק יכול לחזק אותך אני מחזיק לך אצבעות:)בהצלחה:)