אבדן השפיות?

אני לא יודעת איך להגדיר את המצב שלי,אם אני בחרדה או בדכאוןולמען האמת גם לא אכפת לי אני רק רוצה שזה יגמר... אני בת 22 עוברת המון קשיים לאחרונה גם במשפחה וגם בעבודה. אני כבר מרגישה שאני לא יכולה לתפקד אני כבר לא יוצאת לבילויים, לא מדברת עם אנשים בקושי אוכלת וגם לא מצליחה להרדם בלילות.. זה משפיע על התפקוד שלי בעבודה כמובן.. אני כבר לא בשלב שאני בוכה הרבה כמו בעבר, אני פשוט נעשתי "אדישה". אני יודעת שטיפול פסיכולוגי היה עשוי לעזור מאוד אחרי כל מה שעברתי בחיים יחסית לגילי..אבל ממש אין לי כסף בשביל זה. סה"כ אני כן רוצה לצאת מהמצב ו"להתחיל מחדש" אבל אין לי את הכוחות. אני מתביישת לבוא לרופאת משפחה.. מה אני אגיד לה? שאני בחורה בת 22 בדיכאון? נראה לי שרופאים נוטים לזלזל בצעירים עם תלונות כאלה.. חוץ מזה מה היא כבר יכולה להציע?

יעל שלום, צר לי לשמוע על מצבך. לצערי, מצבי דיכאון שלא מטופלים עלולים רק להחמיר. המצב לא יעבור מעצמו ודורש טיפול מקצועי. אני מאוד ממליצה לך בשלב ראשון לגשת לרופאת משפחה על מנת לקבל טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. רצוי היה אם היית פונה ישר לפסיכיאטר. בנוסף, טיפול בפסיכוטרפיה בשילוב עם תרופות מאוד יעיל להתמודדות עם דיכאון. חזקי ואמצי! אשמח לענות על שאלות נוספות, מידע נוסף על טיפול בדיכאון ניתן לקרוא באתר: www.mindclinic.co.il בברכה,