עזרה דחוף..

שלום רב.. אני נשואה שנה וקצת וסובלת מדיכאון חמור שנראה לי כמו "דיכאון שלאחר חתונה" אני לא יודעת מה גורם לי לשקוע בדיכאונות האלה ואם הסיבה היא באמת הנישואים אך מעל לשנה אני לא מאושרת, אני במיטה כל היום (ואם לא במיטה אז בספה) לא יוצאת מגבולות הבית, לא הולכת ללימודים, לא נפגשת עם חברים (שכבר מזמן לא הבינו מה עובר עלי ושכחו אותי) הכל נראה לי כ"כ קשה לעשייה, אני כ"כ רוצה לעבוד, לעשות, לשנות ולא מצליחה!! הדיכאון השתלט עלי. אני בוכה המון!! לפחות פעמיים ביום, בלי סיבה, סתם כשאני קמה בבוקר, והרבה מתוך רחמים עצמיים. כ"כ כואב לי שאני במצב הזה. בעלי מפרש את זה כעצלנות ורב איתי המון על זה. לא פעם חשבנו על גירושין, והפחד מהיותי לבד שוטף אותי חרדות. מאוד קשה לי לתאר כאן בכתב את מצבי הנפשי, לפני כן הייתי בחורה שצוחקת כל הזמן, עובדת ב2-3 עבודות בו זמנית, לומדת, חיה, והכל היה פורח ומשגשג ותמיד הייתי מאושרת וצוחקת ואנשים אהבו להיות בחברתי כי הייתי בולטת ומצחיקה ולא היה משעממם איתי. איך זה קרה ומה גרם לזה אני כל יום חושבת על זה!! לפני כשבועיים גיליתי שאני בהריון, דבר שאמור כבייכול לשמח אותי והדבר הזה גרם לתוצאה הפוכה, מלבכות פעם ביום אני בוכה כל היום!! לא קמה מהמיטה, מחשבות אובדניות, כאילו עולמי חרב עלי, כשניסיתי לשתף את בעלי בכך הוא התעצבן ואמר שאם אני חושבת על הפלה זה גירושין!! ושמצידו אני אלך לפסיכולוגים, פסיכיאטרים או לא יודעת מה רק לא לדבר על הפלה, הרגשתי שהוא כאילו לא מעניין אותו מה אני עוברת ואיך אני עוברת ושאני יפתור את המצב ולא מעניין אותו איך. אני לבד בסיפור הזה, חסרת אונים, לא משתפת אף אחד, אפילו לא משפחה, אני כ"כ רוצה לסיים את הפרק הזה אפילו במחיר של גירושין הבנתי שוועדות להפלה לא מאשרות לנשים נשואות, אני חייבת עזרה, מה אני עושה, אני כבר בשבוע 8 ומפחדת שיהיה מאוחר לעזרתכם המהירה אודה.. )-:

את נשמעת לי כבחורה שמחה וחייננית בעברך. החיים המודרנים מכניסים אנשים למצבים נפשיים מסויימים שאין לאדם עצמו הסבר לכך. כמו כן את נשמעת שאת כן מודאגת ממצבך ורוצה להרגיש טוב , שזה מראה על מצב יחסית טוב מבחינה נפשית. אנא התיחסי למצבך כפי שהיית מתיחסת לכול מחלה משונה שהיתה תוקפת אותך. קבלי את עידוד בעלך ולכי ליעוץ בנושא. קופות החולים מספקות יעוץ מומחים בנושא , והטיפול מסובסד ברובו ע"י הקופות !! קחי את ספר הקופה ומצאי פסיכולוג ( לא פסיכיאטר ) באזור מגורך לפגישה ראשונית . אפילו רופא המשפחה יכול להמליץ לך על מומחה זה או אחר בתחום. אין בזה בושה כלל. אני מבטיח לך שרק מעצם הפניה לשיחת יעוץ ופתיחות לטיפול תרגישי יותר טוב עם עצמך. אם לא תעשי דבר , דבר לא יקרה בהרגשתך. בהצלחה ישראל ( היתי שם גם ,ועכשיו החיים יפים )

אני רואה שאת די מןדעת למצבך ולכל מה שמצב זה גורם לך את לא מאושרת את מסתגרת ומתבודדת ואפילו לא משתפת את המשפחה במצבך את כן צריכה לשתף את הכי קרובים אליך....ותנסי להבין מה וממתי התחלת להרגיש מדוכאת. ברגע שתביני ממתי ומי הגורם ולמה תפתרי לבד את הבעיה . תנסי לשבת במקום נאוטרלי, לא בבית, לבד, עם עט ונייר ולרשום מה את מרגישה ומתי, בנוכחות מי ולמה ולבד תגיעי לפתרונות. ואם את לא מסוגלת ואין לך עזרה מהקרובים אליך תפני לשיחות יש בכל קופות החולים פסיכולוגים שיעזרו לך ואם צריך הם יזמינו גם את בן זוגך לשיחות, אבל תתחילי לבד אבל תתחילי תעשי עם עצמך משהו, רק את יכולה לעזור לעצמך להצלחה......

סליחה על הבוטות בעלך פשוט שמוק. כל הרעיון בבן זוג שיש מי שיתן כתף כצריך. אבל לעניננו. אחרי תקופה כל כך ארוכה של דיכאון את חייבת ללכת לפסיכיאטר. דיכאון הוא כמו כל מחלה ויש טיפול לכך, למרבית השמחה דיכאון הוא מהמחלות היותר מוכרות ויש טיפולים מוכחים. פסיכאטר גם ישלח אותך לבדיקות דם שזה חשוב מאד לברר שבלוטת התריס שלך לא משתוללת. אחרי שתצאי מהדיכאון (וזה לוקח כמה שבועות טובים מרגע התחלת הטיפול) במקומך הייתי מתחיל טיפול פסיכולוגי. אין מה להתבייש בבקשת עזרה, יש מה להתבייש כשלא מבקשים עזרה. ובקשר לבעלך, גירושין זה לא סוף העולם לא פעם זו רק ההתחלה של משהו חדש. אבל קחי בחשבון שעם הוא לא תומך בך עכשיו הוא לא יתמוך בך גם בהמשך, את באמת רוצה לחיות עם בן זוג כזה? שיהיה לך בהצלחה והחלמה מהירה ליבי עימך שחר נ.ב אני סובל מדיכאון כבר 7 שנים, ומאז שהתחלתי את הטיפול התרופתי לא סבלתי מאפיזודה דיכאונית