מכורה לאלכוהול

שלום לך! אני בת 23 אוטוטו ואובחנתי במרכז גמילה כאלכוהוליסטית ולמרות הייתה רק ביציאות אבל הייתה כרוכה באיבוד שליטה ובאובדן זיכרון מיידי זה נ ס שבכלל נשארתי בחיים. הבעיה היא שמאז שאובחנתי ככזאת (לפני חודשיים) אני נוטה לשתות יותר לבד בחדר ופחות לצאת מפחד מהתוצאות . קשה לי לראות את עצמי חיה את שארית חיי בלי אלכוהול למרות שאני נגעלת מהטעם של האלכוהול אבל שותה רק כדי להשתכר .אני לא מכורה עדייו פיזית למרות שהרופאה שלי אומרתשהעובדה שאני לא מקיאה מצביעה על התמכרות וכזה מה עודיםכדי להפסיק באמת כי אני מותאאתעצמי מבטיחה לחבראות שלי שלא אשתה ולמרות שאנ י בטוחה שלא אשדתה בבילוי אני מוצאת את עצמי שתה בסופו של דבר . אך אפשר להיגמל בכלל מההרגשה שהשתייה נותנת לי?

שלום לך, אני אישית פחות מאמינה בתוויות וסיווגים (איבחונים למיניהם) אלא בתחושות שלנו וההקשבה למה קורה לנו בפנים. את צעירה ואת כרגע במשבר ומתמודדת עם הדברים שהם מאוד לא פשוטים - זו נקודת המוצא שלי. לא מעניין אותי מה אובחנת וכמה זמן אלא איך אפשר להתמודד עם הבעיה: מה יעזור לך, מה יקל עליך, מה ימנע ממך להסתבך שוב. בואי ננסה להסתכל על יום יום וקצת על מחר ולא מעבר. את צריכה תמיכה נפשית, תהליך טיפולי שיקל עלך וישפר את איכות החיים שלך היום ובעתיד. אני כאן אם תרצי להעמיק. שיהיה לך בהצלחה

אני מסכימה איתך על העובדה שתוויות פחות חשובות וזה מה שהפחיד אותי בעצם התיוג של אלכוהוליסטית בגיל 23 . הייתי רוצה פשוט להנות ולשתות כמו כולם עד גבול מסויים אבל זאת לא המציאות . התחושה שלי היא שאני מאיישת לאלכהול תכונות אנושיות ועוצמתיות שאני שותה זה מבחינתי באותו רגע מעין התעלות רוחנית . תמיד צחקתי ואמרתי "בואו נרים כוס לחיי האלכוהול הגורם והפיתרון לכל בעיות החים" .שאני קמה בבוקר ולא זוכרת אך הגעתי הביתה או אך הגעתי לבית החולים ההרגשה היא הכי גרועה בעולם והכי מפחיד אותי שבשביל למחוק את הדאון והרגשות המפחידים האלה אני הולכת ושוב שותה . לפני כמה ימים הייתי אמורה לצאת לטיול עם חברה שלי וזה בכלל נס שהיא מדברת איתי אחרי שפגעתי בה כל כך הרבה והיא אמרה לי יהיו שם סמים ואלכוהול אבל לא בשבילך את מסוגלת ? אמרתי כן אבל בראש שלי תיכננתי להביא שתייה ולשתות בלילה שלא תראה ואז הטיול התבטל ואחכ סתם רבתי איתה על העובדה שהיא לא נשארת מהסיבות הנכונות ואז נפל לי האסימון של מה אני עושה לעזאזל ? אני מתעסקת באותה חשיבה שמביאה אותי לשתות כמעין התנגדות לא מודעת להישאר במצב הנוכחי . האם החשיבה של מה אני אעשה בלי אלכהול או קשה לי , ואני לא אהנה בלי והקנאה והכעס שמתעוררים בי ברגע שאני רואה את כולם שותים ואומרים לי לא לשתות הם תירוצים של התת מודע להתנגד לשינוי ? ואך אני יכולה לשנות אתההרגשה הזאת באותו רגע ? אני לקחתי על עצמי את ההתחייבות לא לצאת יותר למועדונים עד שאהיה מספיק חזקה ולהמשיך בטיפול חוצמזה אם יש לך עוד עצות אשמח לשמוע .

וואו סיכמת את סיפור חיי ב7 שורות פשוט מילה במילה .