כלים לעזרה לאחות שחלתה בסרטן

שלום, עבר חודש מאז שגילו לאחותי (נ+ 4) סרטן כנראה בלבלב שהתפשט לבטן.היא החלה בכימו מידית מאז, עד היום היא במעין "הכחשה", לא מוכנה לקרוא חומר בנושא ולעזור לעצמה, גרה אצל הוריי מאז ובסלון(והם מבוגרים, לא נראה לי שזה מתאים)עם פרצוף חמוץ ועצבנות (אף שאין לה אנרגיה לזוז כעסים עדיין יש, על נושאים דביליים, ועל רצוננו לעזור לה). אני אובדת עצות, ובעצמי כועסת עליה שהיא כאילו מוותרת בלי לעזור לעצמה (לטענתה יש לה משהו קטן וזה יעבור, אף שאפילו לא ביררה בדיוק מה יש לה, מחשש לדעת). אני לא יודעת איך להניע אותה לעבוד על גישה חיובית,להקפיד על תזונה ולהשתדל להזיז את עצמה, אפילו ללכת בתוך הבית כמה דקות. המשפחה כועסת עליי (יתר האחים), שזה עוד יותר מתסכל, כי אני רואה קדימה ורוצה לעזור לה לפני שיהיה קשה ומאוחר מדי. כמובן שהיא לא מוכנה להצטרף לקב תמיכה (או לצאת בכלל מהבית..) מה אני יכולה לעשות? להפחיד אותה? לעורר אותה? או סתם לרחם עליה מהצד? מכתב ארוך, ניסיתי לתמצת את בעייתי, תודה רבה :-)

שלום לך שרית, פנייתך חשובה מאד,וכתבת מספיק ,כך שאוכל להתחיל לענות: אחותך מגיבה כרגע לבשורת המחלה,ואני בטוחה שהיא מבולבלת כועסת עצובה וחסרת אונים,ויש לה סיבה להרגיש כך. גם את מרגישה חסרת אונים ולכן את כועסת. חשוב ודחוף שאת וגם אחותך,אם היא תרצה בכך,תפגשו איש מקצוע,מלווה לחולים ובני משפחתם,המתמודדים עם מחלה שמאיימת על החיים. המלווה יוכל להדריך ולתמוך ולארגן את הרגשות והפחדים,ויאפשר לבחור איך להתנהל בתוך המחלה והטיפולים,ברמה הפרקטית והרגשית,וביחסים שנוצרים בין בני המשפחה הקרובים. את מוזמנת להתקשר אלי ואני אמצא לך מלווה מתאים. מיכל 0528072221

שלום אני חולה בת 44 +3 הבשורה, היא פצצה שנופלת . הסביבה לא מבינה את ההרגשה וזה מתסכל- לי לקקח הרבה זמן להיות באבל לבכות על מר גורלי ולרחם על עצמי. המחלה מאוד קשה ומלווה אותי 3 שנים , הרבה פעמים אני נשברת ובוכה. ואפילו חושבת לוותר. חבקי אותה שןחחי איתה , תנסי להצחיק אותה. אם סיפרת לה על המחלה ,אז היא יודעת שהיא חולה וכנראה זקוקה לזמן לעכל את הבשורה. תהיי איתה . בהצלחה.