נרדור

שלום ענת את מתארת מצב מאוד קשה ובו מספר מוקדי התייחסות את,ההריון שלך ותחושות של חנק ילדיך אביך, אמך, אחותך האובדן שעברתם לאור מותו של אחיך ובוודאי נוסף לזה חיי היום יום עם העומסים שלהם. את כותבת שאת מנסה להרגיע את כולם אך בתוכך את מתמוטטת. בתחושה שלי את לוקחת עליך עומס רב שעשוי להוביל להתמוטטות. מאוד חשוב להתחלק עם העומס עם כל בני המשפחה. זה שאת מנסה להרגיע את כולם אינו באמת מרגיע כי בוודאי גם אמל וגם אחותך ואביך לא נרגעים. במשפחות רבות קיימת תופעה זו שרוצים להרגיע אך מתקבלת הרבה פעמים תמונה הפוכה. אם את כל כך סעורה בפנים, ככל שתנסי להסתיר זאת, תחושותיך יתנהגו את עצמם . גם עם הילדים נכון להיות גלויים ולא להשאיר אותם בערפל. הם בוודאי מרגישים שמשהו לא בסדר. מאוד כדאי לשוחח איתם ולשאול אותם מה הם חושבים שיש לסבא. סגנון השאלות הוא חשוב, כי את מאפשרת להם לחשוב ולענות וכך תדעי מה עובר בראשם ובליבם. אם תוכלי להקשיב להם ממש תדעי מה עובר עליהם. חוסר מידע תורם להרבה פנטזיות. יש ספר ילדים שנקרא "דרקון אין דבר כזה" של גק קנט ואפשר להעזר בו. גם עם אבא שלך שווה להיות גלוי ולהביע כאב ושותפות אני מאמינה ששתוף מאוד מסייע לא להרגיש לבד. נראה לי שאת חייבת לשמור על עצמך למענך למען הילד/ה שיוולד ולמען משפחתך. זה לא אגואיסטי לרצות לשמור על עצמך, רק אם תעשי זאת יהיה לך כוח, כי אם תתמוטטי כולם יפסידו מכך. במידה ותרצי להמשיך לשאול אענה ברצון בברכה נטע מוזר