סרטן מוח

מיכל שלום רב, סיפורי קצת ארוך ומורכב ,לכן אשתדל לקצר ולחסוך בפרטים מעבר למה שבאמת נחוץ ולהתמקד במה שהכי רלוונטי. לפני כחודשיים נמצא אצלי גידול ממאיר במוח מדרגה 3.אני בת 23,הגידול נמצא באופן מפתיע ולא צפוי בתקופה שאמורה להיחשב כתקופת "השיא" בחיי. לצערי הרב נאלצתי לעזוב את הלימודים לתקופה מסויימת לפחות עד שאני אחלים ונראה שכל מערך החיים שלי קיבל תפנית אחרת,חדשה, זרה ולא מוכרת. אני בן אדם מאוד מאוד אופטימי ואני יודעת שיש בכוחי את כל הכוח הדרוש בכדי להילחם במחלה הארורה הזו.כעת אני עוברת טיפולים כימותרפיים ועברתי גם טיפולי הקרנות.למרות כל גילוי וממצא אודות המחלה שהתבשר לי מידי הרופאים,אני כולי מכוונת למטרה אחת-להחלמה.אני יודעת שיש בכוחי את כל הכוח הדרוש כדי להילחם בה ואני מלאת אימבציה ורצון להילחם בה! אני משתדלת להיות אובייקטיבית ולקבל את המציאות כפי שהיא ולא להתנגד לה,לזרום עם המחלה וללכת עמה ולא להתכחש לה או להילחץ ממנה. בהתחלה שגילו לי את הסרטן לא הייתי חרדה בכלל כי האמנתי בכל ליבי שזו תקופה קצרה שתעבור ותחלוף ושעם סיום תקופה זו אוכל להתחיל לנהל אורח חיים שגרתי ובריא כמו שתכננתי לעצמי. אולם לאחרונה התברר לי כי אני די "התחתנתי" עם הסרטן ושיש לי את סוג הגידולים שיש לו נטייה לחזור שוב,ושהסיכויים שהוא יחזור שוב הם די גדולים. לפני כחודש התברר שאכן הגידול חזר שנית ונאלצתי לעבור עוד טיפול הקרנתי מיוחד על מנת לטפל בו.עכשיו אני מצוייה במעין תחושה של בלבול עמוק שנובע מחוסר וודאות לגבי ההמשך.אני לא יודעת איך אני אמורה לתכנן תוכניות עתידיות לגבי המשך חיי אם אין לי שום שגרה ויציבות וכל פעם צצה הפתעה אחרת בעניין מצבי הרפואי? נראה שלאחרונה חוסר הוודאות מתחילה להציף אותי ולהלחיץ אותי במקצת ואולי אף קצת גורמת לי לחרדה. יש לי בן זוג מקסים שמלווה אותי לאורך כל התהליך בצורה מדהימה שקשה להסבירה במילים,אבל גם לגבי הזוגיות שלנו יש לנו תוכניות שכל הזמן נאלצות להידחות בשל מצבי הרפואי,וגם בתחום הזה יש הרבה אי וודאות גדולה כיוון שאנחנו לא יודעים מה יהיה איתי בהמשך! אני מאוד מאוד רוצה לחזור ללימודים באיזשהו שלב להתמסד ולהביא ילדים לעולם,אבל התחושה שמקוננת כרגע היא של הרבה אי ביטחון לגבי מצבי הרפואי העתידי.אני לא יכולה לדעת באיזה שלב הגידול יחזור וייתקע אותי בפעמים הבאות.המצב קצת מלחיץ ומעורר דאגה,אף על פי שלמרות התחושות האלו אני יודעת בוודאות שהכל יהיה בסדר ושזה רק עניין של זמן-תקופה קשה שאני אעבור ואנצח בה בסופו של דבר.שאלתי היא איך שומרים על האופטימיות ועל החשיבה החיובית מבלי לתת לחרדה ולדאגה להשתלט ולחדור גם לרבדים האחרים שמעבר למצב הרופאי (כלומר השלכה על מצב הרוח וכו')? איך עליי להתחיל להתנהל לגבי תכנון וארגון חיי העתידיים תוך כדי הסתגלות והתמודדות עם המחלה? אני מסרבת לשקוע בתסכול,בחרדה ובדאגות מיותרות,הייתי מעדיפה למנף את האנרגיות שלי למקומות יותר בריאים לכיוון של החלמה.השאלה היא איך עליי להתייחס לדברים בצורה בריאה ונורמאלית ולנסות לשלוט בלחץ שנובע מאי הוודאות לגבי המשך הדרך? *אני מקווה שזה המקום להעלות את הדברים הללו ושלא הגזמתי בנפח ההודעה תודה רבה, בברכה, ר.

הי,אנחנו נמצאים בדיוק באותו מצב אשמח לשמוע, לתמוך, לעודד ולספר על האלטרנטיבות שמצאנו... שאנחנו עדיין מחפשים. א

שלום א. גם אני אשמח מאוד :) תרצה/י לעשות זאת דרך הפורום?

הי ר. אני ממש ממש מחכה לשמוע ממך..... רשמתי לך את המייל. אירית

הי ר. אני ממש ממש מחכה לשמוע ממך..... רשמתי לך את המייל. אירית

הי ר. אני ממש ממש מחכה לשמוע ממך..... רשמתי לך את המייל. אירית