אבא גוסס מלוקמיה ............

שלום לך. השאלה שלך נפלאה והלוואי והרבה היו מוכנים להכין עצמם ואת יקיריהם לקראת המוות. העיקרון הכי חשוב בעיני הוא להיות כנה עם עצמך ועם החולה במידה והוא רוצה כנות. לא להתעסק עם הסברים רבים ובעיקר להחליף את ההסבר בשאלה, אם את רוצה להגיד משהו אל תגידי, תהפכי את אמירתך לשאלה. דוגמאות לשאלות: איך אתה מרגיש, האם יש משהו שהיית רוצה להגיד לי, מי היית רוצה שיבוא אליך אם בכלל. מה היית רוצה שאעשה בשבילך, מה אתה חושב שעשיתי ולא התאים לך. אומץ זה שם ההתנהגות הנכונה, לא לפחד, כאשר מפחדים החולה נשאר בודד עם מחשבותיו, רגשותיו ופחדיו. לבכות ביחד זה חשוב, להגיד לו את מה שאת מרגישה כלפיו ומה את מרגישה עם מה שקורה לו , חשוב ביותר. במידה ואת מרגישה שהמצב מתדרדר ואבא שלך פתוח ורוצה לדבר, לשאול שאלות על איך ואיפה היה רוצה להיקבר, איזו הלוויה היה רוצה. האנשים הנוטים למות בדרך כלל מאוד רוצים לדבר על הנושאים הללו אך הם מפחדים לפגוע/להפחיד את בני המשפחה ואז כל אחד נשאר לבד על מחשבותיו ורגשותיו. נמצא בכל המחקרים שכאשר בני משפחה והחולה עשו פרידה ונאמרו הדברים שכל אחד רצה להגיד אך לא אמר קודם, גם המוות טוב יותר וגם הנשארים בחיים עוברים את האבל בצורה יעילה יותר והחזרה לחיים לאחר המוות אינה מלאה ביסוריי מצפון ובתחושת חבל. אשמח להתייחס שוב באם תשאלי בברכה נטע מוזר