מפוחדת

אני בת 18, מעולם לא קיימתי יחסי מין או כל מגע מיני כלשהוא. בזמן האחרון יש לי בעיות עם המחזור, דבר שמדאיג אותי מאוד: קיבלתי מחזור בגיל 11.5 ומההתחלה הוא היה סדיר. הוא גם היה כך, אולי גג באיחור או הקדמה של 4 ימים...בעיקרון - הוא היה מאוד סדיר. לפני כמה חודשים, המחזור לא הגיע 3 חודשים, ואז הוא כן בא, לבסוף... כשהוא בא, הוא היה סדיר שלוש פעמים, בערך, ולאחרונה שוב - 3 חודשים שלא קיבלתי מחזור. לפני שבועיים סוף סוף קיבלתי, וחשבתי שאני כבר צריכה להפסיק לדאוג, ואז זה היה נורא מוזר: המחזור היה רק 4 ימים. תמיד, אבל ת מ י ד מחזור היה אצלי לפחות שבוע... ופתאום הוא היה מאוד קצר, ולא רק זה, אני תמיד סבלתי מכאבי בטן במחזור, אבל הפעם אלה היו כאבי תופת, והמוזר הוא שלמרות שהמחזור הפסיק, עדיין יש לי כאבים, וזה בא בגלים כאלה. אני מאוד דואגת, האם זה יכול לנבוע מלחץ נפשי, חרדה? משהו? כי אני היסטרית ולא מסוגלת ללכת לבדיקה, אני כל כך מתביישת, עד שכנראה אני מעדיפה לסבול ולא ללכת... אבל, זה נורא נורא מפחיד אותי.... זה יכול להיות משהו מסוכן? תודה.

דבר ראשון, כדאי לצאת מהלחץ. קרוב לודאי שחל שיבוש הורמונלי כלשהו. פעמים רבות הוא חל בעקבות דיאטות, הרזייה, השמנה, לחץ נפשי, טירונות בצבא, מבחנים וכדומה. אין כל צורך להבדק!!! כדאי לבצע שני דברים: א. בדיקות להורמונים. ב. אולטרסאונד אגן (על הבטן בשלפוחית שתן מלאה). את שני הדברים ניתן לעשות אצל רופא נשים (ולמען ה' תמצאי מישהו טוב, אימפאטי ומבין). לא צריך להיבדק! קרוב לודאי שהכל ימצא תקין, ואז סידור המחזור יכול להעשות ע"י לקיחת גלולות מסוגים שונים לתקופה קצרה. אל דאגה, זו בעייה שכיחה, ואני בטוח שהכל יהיה בסדר (בעצם, כבר בסדר).

רק רציתי להרגיע ולומר לך שזו בסה"כ בעיה פיסיולוגית, והרופא שיראה אותך ותדברי איתו ראה כבר מיליון כמוך... אולי כדאי שתבקשי שחברה או אמא תבוא איתך, בייחוד אם את מאוד ביישנית, כדי שאם יהיה לך קשה לדבר, היא תוכל להסביר במקומך. בשביל בדיקת דם ובשביל אולראסאונד בטן (חיצוני) לא צריך להתפשט. חוץ מזה ד"ר רוזנק הנחמד יסביר לך כל דבר אם תשאלי. חפשי לך רופא רגיש ונחמד שלא יבהיל אותך ויסביר לך מה הוא עושה ולאיזה בדיקות הוא שולח אותך. ואם את רוצה, אנחנו פה. חבל על העצבים שלך..

רומי שלום, את בגיל 18. באיזשהו שלב בחיים תצטרכי להבדק ע"י רופא נשים - אין מנוס מזה. אני סבורה, שאחרי אין ספור נשים שהם ראו, הם אינם מתרגשים. הם מתייחסים באופן מדעי. מטרתם לסייע ולרפא. הרי לשם כך עוסקים במקצוע זה. לא כן? לכן, אני מציעה להתגבר על הביישנות, ועל הרגשת אי-נעימות, ולגשת לרופא. ישנם רופאים רגישים, מקצועיים, ומקסימים (כמו למשל ד"ר רוזנק, ד"ר דבי ממכבי, ועוד רבים וטובים). זכרי! אחרי הכל הבריאות שלך חשובה יותר מכל. גם את הרופאים מעניינת בריאותך, ולא דבר אחר. ח ב ל שתסבלי, או תסכני את בריאותך בגלל אי נעימות הכרוכה בבדיקת רופא. בהצלחה! שיר

תשמעו, אני יודעת, אני בת 18, אני יודעת אני כבר לא תינוקת, ואני מבינה שלאמר שאני לא אלך לרופא כי אני מפחדת זו התנהגות ילדותית. אבל - אני עד כ ד י כ ך מפחדת, שאני לא מסוגלת אפילו לספר על זה לאמא למשל, כי אני מפחדת שהיא תכריח אותי ללכת לרופא. גם אולטרסאונד זו בעיה. ולמה בעיה? כי אני לא יכולה לחשוף את הגוף שלי, לא את הרגליים ולא את הזרועות ולא את הבטן ולא כלום. זה נורא מביך לכתוב על זה, אבל אני בחורה גדולה מאוד. אני סובלת מאכילה כפייתית, לכן המימדים שלי לא ממש סבירים, אלא הרבה מעל. אני - לא מסוגלת, בשום אופן, ללכת לרופא או רופאה, ולהראות להם את הדבר שאני הכי מתביישת בו בעולם - הגוף שלי. אני בטוחה שהוא לא נורמלי, ושהוא דפוק וחלילה שאף אחד לא יגלה כמה הוא נוראי. שוב, גם אם אני מבינה שאולי זה תינוקי, היכולת שלי לעשות משהו בנידון היא אפסית. אני בפאניקה מטורפת מכל מה שקשור לחשיפה של הגוף, כל אבר בו, ועל אחת כמה וכמה אברים אינטימיים. מה עושים נגד הפחדים האלה? לא הרבה, אמנם יש לי טיפול נפשי, כי אין ספק שאני זקוקה לו, ההערכה בעצמית שלי גם ככה שואפת לאפס, אבל לדבר על הדברים האלה - שיא המבוכה... גם אם אני רוצה, אני לא מצליחה להביא את עצמי לדבר על הנושאים האלה... הבנתם?.... עכשיו, מה שזה לא יהיה, אני רק מקווה שזה יעבור מהר מהר, כי זה מלחיץ נורא. ואגב, ד"ר, אם אמרת שזה יכול להיות בגלל השמנה - אז יכול להיות שזה בגלל זה .... אז אני מקווה שזה זה ושזה יסתדר מעצמו.... תודה, באמת תודה.