פחדים

בהמשך לתשובתך על פחד בלידה - מה זאת אומרת אי אפשר להתעלף בשכיבה - עלפון הוא מצב של אובדן הכרה ויכול להתקבל בכל תנוחה ובכל מצב למיטב הבנתי ונסיוני. ובלי לפגוע - אף גבר, או רופא טוב ככל שיהיה לא יכול להבין את הפחדים של אישה בהריון. ה-כ-ל מפחיד - כל כאב הכי קטן, שמישהו ברחוב סתם יסתובב וייתן מכה בבטן,שיש ההקאות-שאין הקאות, ה-CMV, הדיקור, שאולי עשינו משהו לא בסדר, יחסי מין... והלידה עצמה-הכאב, פשוט ככה, שמשהו יהיה לא בסדר, שהרופא יהיה עסוק מדי, מזלזל מדי, לחוץ מדי, שהצוות יהיה מרוכז במקרה בעייתי אחר. ה-כ-ל.החוויה היא מדהימה אולי אחרי שהכל נגמר. אני גם רופאה ויודעת כמה קשה לשמור על רגישות לאורך זמן. רק תהיו שם בשבילנו, אל תנסו לחנך או להרגיע.

פחדנית , להבין אפשר, אולי לחוות אותם פחדים אי אפשר . לאחר לילות כימים בחדר הלידה , במתן תשובות של מטופלות, בטלפונים בכל שעה ובצפיה במקרים קשים שלא מצליחים ומקרים קשים שאתה מצליח להציל אני חושב שלמרות שכפי שכמה מטופלות אמרו כבר לי " אתה לא מרגיש את הצירים אז איך אתה יודע?" , אז אני אולי לא מרגיש , אבל כבר די יודע. פחדים הם לא הגיוניים , וגם ניסיון להסביר אותם לא תמיד מצליח אבל נכונות יש, וגם רצון לעזור. לגבי התעלפות , היא אינה אובדן הכרה רגיל אלא רפלקס בו בירידת לחץ דם גורם לאיבוד ההכרה כדי שהגוף יפול ויגיע למצב מאוזן בו הספקת הדם למוח טובה יותר, נכון שלאבד הכרה ניתן בשכיבה אבל להתעלף לא. מה שחשוב זה להתגבר על הפחד בהצלחה

לא חושבת שיודעת להרגיש את הפחד הנורא של חולה בשוק או את הצמא לאוויר למרות כל הפעמים העירו אותי בלילה לתורקוטומי דחופה,או ראיתי את ההקלה בעיניים כשהנקז שורק אוויר. אנחנו בצד,דוקטור,אנחנו חוזרים ומנשקים את האנשים שאנחנו אוהבים, אחרי שהורדנו כפפות ומסכה ובישרנו את הנורא מכל.כולנו איחרנו רק בשתי דקות,כולנו היינו שם ברגעים שיש שני מקרים ורק שתי ידיים.הבעיה היא לא הרצון להבין אלא היומרה שכבר מבינים. אחנו צריכים להיות צנועים.הפחדים שלנו הם הכי רציונאליים שיש, גם אם הם סותרים ומבולבלים. אחרי אחד הלילות הכי קשים שהיו,רופאה ואישה מדהימה,שהייתה אצלנו,הכי יודעת והכי גיבורה,תלתה לנו במחלקה את השיר "פחד" של ריימונד קארבר.נפגשנו לפני כמה ימים,אחרי יותר משנה,שתינו בהריון,והיא עדיין מפחדת ועדיין גיבורה,ועוד יותר צנועה מול החולי.הפחדים שלנו שומרים אותנו רגישים.