שיעולים קשים שלא מרפים

שלום אני בת 51 עם אסטמה קלה. בספירומטריה בביקורות הפרעה חסימתית קלה עם מעורבות בעיקר של דרכי נשימה קטנות. Mef25-50% נעים סביב 40-50 אחוז. האסטמה שלי מתבטאת בעיקר בשיעול. נדיר שאני מצפצפת, זה יקרה רק כתוצאה ממאמץ. הטריגרים להתלקחות הם מחלות ויראליות וזיהום אויר בעיקר. מטופלת בסימביקורט פעמיים ביום אך בתקופות בהן האסטמה "רדומה" לא ממש מקפידה. כאשר אני תחת מחלה ויראלית אני מקפידה על סימביקורט ואז השיעול אינו ממושך וחולף בחלוף שאר התסמינים. במאי חליתי באיזה וירוס ואחרי כשבוע כשחשבתי שאני משתפרת העלתי חום והשיעול התחדש וקיבלתי אינהלציות של ונטולין בנוסף לטיפול הרגיל. ביולי שוב הצטננתי עם שיעול מאד ליחתי והרופא הוסיף לי אינהלציות עם אירוונט. לפני כשבוע התחלתי להשתעל עם ליחה, כולל בלילות, בלי שום תסמין נוסף. זה היה אחרי חשיפה לעשן שריפות. הרופא טען שמדובר בוירוס. הריאות היו נקיות כמו תמיד והינחתי שוב להוסיף אינהלציות עם אירוונט שעזרו מאד. אבל יומיים ברצף אח"כ שוב האויר היה מזוהם קשות משריטות והשיעול חזר ביתר שאת והפעם שיעול מאומץ נבחני עם תחושה של ליחה תקועה. כל זאת תחת טיפול יותר תכוף בסימביקורט ואינהלציות עם אירוונט, כשנראה שהשיעול אינו מגיב. רופא אונליין בשבת הנחה אותי להעלות מינוני סימביקורט לשתי שאיפות 3 פעמים ביום. השאלה היא, האם זה הגיוני להשתעל ככה כשכבר כל הגוף שלי מותש, למרות כל הטיפולים? למה הרופאים תמיד אומרים לי שזה מוירוס ושהריאות נקיות וזה לא התקף אסמטי? אין טיפול אחר שיכול לעזור, שהוא לא ברונכולט או מוקוליט או כל מיני סירופים? אני מיואשת ומותשת משבוע של שיעול קשה תודה