תאי זיכרון ונוגדנים

סליחה, אבל אני חייב להתפרץ לסוגיה שהועלתה למטה. ראשית, יש להפריד בין הנוגדנים שמיוצרים ע"י לימפוציטים מקבוצת B כנגד וירוס שחדר לגוף ומתרבה בתוכו לבין נוגדנים שמיוצרים על פני תאים בשם תאי פיטום או תאים באזופילים כנגד מיקרואורגניזם זר שאינו מתרבה בגוף, כלומר סתם אלרגן. אלה אימונוגלובולינים שונים ותפקידיהם אינם זהים! תאי הזיכרון שאותם מקבל הגוף מלימפוציטים מקבוצות T, הם אופרה אחרת שאינה שייכת לעניין. צריך לדעת שאין תאי זיכרון במצבי אלרגיה מכיוון שהאלרגנים אינם מתרבים בתוך תאי הגוף כמו שעושים וירוסים למשל, במצבי אלרגיה אין צורך בתאי T שעיקר תפקידם לחסל תאים נגועים! כמו אלה התאים הנגועים בוירוסים. יש להבחין בין תגובה חיסונית תאית לבין תגובה חיסונית של נוגדנים! אלו שני דברים שונים. כדוגמא הפוכה ממצבי אלרגיה, אפשר לקחת את מחלת האיידס שבה מתחוללת מיד עם ההדבקה תגובה חיסונית תאית עזה ללא תגובת נוגדנים שמופיעים רק שבועיים שלוש לאחר ההדבקה ואינם יכולים לעשות יותר דבר כנגד HIV. שתוקף אגב, דווקא את תאי T4 של מערכת החיסון ומתרבה בתוכם. במצבי אלרגיה יהיו תגובות של נוגדנים שתפקידם קשור למיקרואורגניזם שאינו מערב תאים. לא יהיו תאי זיכרון פשוט מכיוון שאין צורך בהם. אולם כפרדוקס, הרי שמה שמעורב בפיגוע הם תאי פיטום שמשחררים נוגדנים ומתווכים כימיים ומה שנפגע הם תאים שאנו מכנים בשם תאי מטרה. מכיוון שאין פעילות של תאי T לא יהיו גם תאי זיכרון שעיקר קיומם לתקוף תא מיד כשפועל בו מיקרואורגניזם שאת האנטיגן שלו הם מזהים. אחד מדברי ההבל שעליהם אמונים רוב האלרגיולוגים, הוא שיש נוגדנים טובים אשר מגינים ומסייעים לחיסון הגוף כנגד מיקרואורגניזם זר ויש נוגדנים רעים שאינם טובים לגוף ואף פוגעים בו. זוהי פשוט שטות שאינה נכונה בדיוק כפי שאינה נכונה שטות נוספת בקשר לליחה המזיקה ויש להימנע ממנה. כולם ודאי מכירים את התופעה הנוראית של מזון מעורר ליחה, חלב נניח. חה. חה. חה. (אבל זה סיפור אחר, לא לעכשיו) למרות שאנחנו מכנים את מה שנוצר על תאי פיטום ובאזופילים בשם נוגדנים, הרי שאין בינם לבין הנוגדנים המיוצרים ע"י לימפוציטים B ולא כלום. הם אינם דומים ותפקידיהם שונים בתכלית. נוגדני IgE אינם גורמים למצבי האלרגיה. הנוגדנים הם פשוט תופעה מקבילה לפעילות החריגה ברקמות המטרה. הנוגדנים מופיעים במקביל לדלקת הלחמית או גודש הריריות בקדחת השחת. או התכווצות הסימפונות באסתמה. הם בסך הכל חלק מהמערכה ואינם גורמים לתבוסה. מה שגורם לתחושות הרעות הם כימקלים כמו היסטאמינים, לויקוטריאנים ופרוסטגלנדינים לסוגיהם שקשורים כמובן לנוגדנים במקביל. בשיטה הקרויה אימונוטרפיה אפשר לגרום לגוף לייצר בכל זאת תאי זיכרון, הנחה רדיקאלית גורסת שע"י חשיפה מתמדת לאלרגן ספציפי, נוצרים תאי זיכרון כנגד תאי פיטום ותאים באזופילים מרוגשים. התאים שבעטיים נוצרים הכימיקלים שלעיל. כלומר, השיטה פוגעת בעצם בתפקודו הטבעי לכאורה של הגוף. אולם, על כל פנים, אין השיטה נוחלת בינתיים הצלחה גדולה. יש צורך בחשיפה ארוכה וההצלחה חלקית בלבד.

אני שמח על ההתעניינות, אך חבל על ההתנסחות המזלזלת. הידע שהפגנתה הוא חלקי ומבולבל ולהלן מספר תיקונים חשובים: נוגדנים אינם מיוצרים עיי תאי פיטום או בזופילים רק תאי B ותאי פלסמה מייצרים נוגדנים. התפקיד היחידי של נוגדנים הוא להקשר לחלבונים שונים ותאים- ההשפעה שלהם על הגוף נקבעת עפי סוג הקשירה שלהם ועל פי התא אליו הם נקשרים. כיוון שנוגנדנים מסוג E נקשרים לתאי פיטום או בזופילים הם גורמים לשפעולם ולתגובה האלרגית תאי זיכרון יכולים להיות גם מסוג B וגם מסוג T באלרגיה לתאי T חשיבות רבה אפילו יותר מלתאי B הם המנצחים על "תזמורת" מערכת החיסון והם הקובעים את סוג התגובה. יש גם סוגי אלרגיות הקשורות רק לתאי T בלי כל מעורבות של תאי B למרות שמדובר רק בכינוי עממי ניתן להבחין בין נוגדנים "רעים" לנוגדנים "טובים": נוגדנים "טובים" הם נוגדנים שניקשרים לגורם האלרגי או לחיידק ועוזרים לסלק אותו מהגוף - בעיקר חשובים נוגדנים מסוג A או G בכך. נוגדנים "רעים" הם נוגדנים הנקשרים לחיידק או לאלרגן אך במקום לסלקו מהגוף הם נקשרים לרקמות או תאים שונים וגורמים לנזק: לתגובה אלרגית או לפגיעה אחרת (כמו למשל פגיעה בכליות העשויה להתפתח לאחר דלקת גרון חיידקית). נוגדנים מסוג E כן גורמים לאלרגיה : האלרגן החודר לגוף מתחבר אליהם ורק אז חל שיפעול של תאי האלרגיה (תאי בפיטום והבזופילים) ורק אז חל שיחרור של כל אותם חומרים היוצרים את התגובה האלרגית.

.