לכל הבנות- אני מחפשת את עצתכן..

שלום לכולן! אני בת 23, סטודנטית שנה שניה (מתוך שלוש),נשואה קרוב לשנתיים. עד כה דחיתי את הרעיון של תינוק בגלל הלימודים, אך לאחרונה-יש לי תשוקה עזה לתינוק!! אני לא יכולה להסביר את התחושה, אך זה "בוער" בעצמותיי ובגופי. בתוכי אני נקרעת בין הרצון להביא ילד (ולהסתדר עם הלימודים+תינוק במשך סמסטר אחד), ומצד שני השכל, ההגיון והסביבה שאומרים לי לדחות את ההריון עד לפחות ספטמבר אוקטובר (וזה נראה לי המון זמן..). מה לעשות? האם לתת לליבי לנצח, ולנסות להכנס להריון (אני מבינה מהפורומים שזה לא קל להקלט) ואז להעביר סמסטר (אחרון) כשאני אמא? או לתת להגיון ולשכל לנצח ולדחות את ההריון? בבקשה, תייעצו לי, מה אתן הייתן עושות? האם אתן מבינות את הרגשתי? תודה מראש, מיטל

אני מאוד מבינה אותך, כי הייתי בדיוק במצב שלך. הייתי סטודנטית ושנה וחצי לא רציתי להיות בהריון בגלל הלימודים. לבסוף החלטתי שתינוק זה הדבר הכי חשוב בחיים. איך שהפסקתי את הגלולות, נקלטתי להריון, שלצערי הסתיים בהפלה. עד היום , אני משלמת על הטעות הזו, שלא ניסיתי להיקלט מיד לאחר החתונה. כיום אני כבר נשואה 9 שנים, עברתי 5 הפלות ואני עדיין לא מצליחה לממש את החלום להיות אמא. מה שאני מציעה לך זה להתחיל מיד לנסות להיקלט ואני מאחלת לך מכל הלב, שתיקלטי כבר מהניסיון הראשון. המרצים בדרך-כלל, מתחשבים. שיהיה לך בהצלחה גם בלימודים וגם בהריון.

למיטל, אני מסכימה עם קרן. כשאנחנו רווקות אנחנו חושבות על מניעת הריון, מפחדות על כל גלולה הפספסנו, חושבות שישר כשמפסיקים עם הגלולות נקלטים להריון, אח"כ אנחנו מתחתנות מחכות כל אחת משיקוליה לזמן "המתאים" ולפעמים נושא ההריון לא הולך כ"כ חלק ואז אנחנו אומרות למה חיכיתי?! עצתי לך - אם תחושות הבטן שלך "בוערת" אז אולי משהו שם בוער להוולד... כולי תקווה שהכל ילך לך חלק וזכרי: עוד לא פגשו את ההורים שהתחרטו על הבאת ילדם לעולם................... בהצלחה מכל הלב......... (דרך אגב - באם מחזורך סדיר הזמן הממוצע של ניסיונות להקלט להריון הוא 4-6 חודשים).

בטוח שיקפצו המון נשים וימליצו לך לא לחכות ולא לחשוב פעמיים ולא לעשות שיקול של ילד עם שום דבר אחר ושזה הכי חשוב בעולם ושזאת תמצית החיים והאהבה והנשיות. אני כותבת לך כאמא צעירה, נישאתי בגיל22 ילדתי בגיל 24, זה לא נחשב למוקדם נורא וההרגשה של הרצון להיות אמא בערה בעצמותי הרבה קודם. נולדה לי ילדה שהיא התגשמות של חלום, יפה, חכמה, נוחה ושמחה. והיא ממלאת את חיי עד תום....אבל...עד תום פרושו עד ת-ו-ם! ותרשי לי להאיר לך על נקודה חשובה זו: כשאת הופכת להיות אמא, את כבר לא עומדת ברשות עצמך, יש לך מישהו שתלוי בך. אצלי היו המון הבטחות לעזרה מצד שני ההורים ובני משפחה שונים שהתבדו לחלוטין, אבל ברגעים שאת עם תינוק בן-יומו את זקוקה להמון עזרה (גם אם נדמה לך עכשיו שלא) ועוד כשאת לומדת. כשאת אם, החישובים שלך לגבי הכל משתנים, יש לך קודם כל את המחוייבות האימהית ואח"כ בא כל השאר, כלומר כל דבר את צריכה לתכנן קודם ולקחת בחשבון. תינוק, כמה שהוא יהיה רגע ושקט הוא עדיין תינוק והוא בוכה והוא לא יתן לך לישון שעות ארוכות ולא יתחשב בעיפות או בלחץ הבחינות.(קודם גזים אח"כ צמיחת שיניים אח"כ תופעות של חיסונים ועוד ועוד). תינוק גם משנה את מערכת היחסים עם בעלך, בהתחלה הכל לחוץ ומבולבל ואח"כ מתחיל להסתדר, וזה לוקח זמן, לחלק כמה שבועות ולאחרים כמה חודשים. בקיצור, אני מנסה להגיד לך שהכנסת תינוק לחיים בצורה טובה ונעימה חשובה שתהיה בזמן שאת מסודרת ומאורגנת, שאת יכולה להקדיש ולהתפנות. יש אנשים שיגידו שאם תחשבי ככה זה אף פעם לא יקרה, אני חושבת שאת צריכה לסיים את הלימודים שלך בראש שקט, זה בלאו הכי לא עוד הרבה זמן, אולי אפילו להתחיל לנסות לפני סיום הלימודים כדי שמיד אחריהם תלדי. אל תמהרי, ואל תפחדי הרי רוב הנשים נכנסות להריון בצורה טבעית ורק מעטות נתקלות בקשיים, כשחלק מהקשיים דווקא נובע מלחץ. לכל מי שרואה אותי עם הבת שלי אני אומרת שאני מאד שמחה שילדתי אותה אבל מצטערת שלא עשיתי עוד כמה "חו"לים" לפני כן. אם את רוצה שאני אדבר איתך על זה תשלחי לי אי מייל פרטי. על כל מקרה בהצלחה

חוצמזה שבפורום הזה תקבלי עצות לא אובייקטיביות כי פה יש רק נשים שיש להם בעיות להכנס להריון והן בוודאי תמלצנה לך להתחיל לנסות וילחיצו אותך עם הבעיות שלהן. זה כמו שתשאירי הודעה בפורום "נשים צעירות" שם תקבלי המון הודעות הפוכות. תחשבי על זה

ובכל זאת.... אני משערת שתמיד תמצאי תגובות לכאן ולכאן... לצערי, למרות שאנו מנסים כבר שנתיים+ וללא הצלחה, אני נוטה להסכים עם שרון. יש לנו לא מעט בעיות, והעיקרית היא חוסר הצלחה ב"השגת המטרה". אני מצטערת כמו רבות אחרות שלא ניסיתי עוד קודם, ובואי נאמר שאני מבוגרת ממך בכמה שנים טובות. אני עוברת "עינויים" פיזיים ונפשיים יחד עם הטיפולים. ... ועדיין עצתי לך לקחת הכל ב"איזי" ולהמתין לתקופה נוחה ורגועה יותר בחייך... הלחץ לא תורם להבאת ילדים, ולא ללימודים...זה יבוא! הלוואי על כולנו.