בבקשה תענו לי ...

מסך כל היהודים בישראל, אפשר לסכם כי 2.7 מיליון הם חילוניים ו1.5- מיליון הם דתיים בדרגות שונות (בלי "מסורתיים"). אם נתייחס לכל בני עדות המזרח כ"מסורתיים", נקבל כי 3.1 מיליון יהודים משתייכים לקבוצות דתיות בדרגות שונות של אמונה. אילו ניתחנו את קבוצות האוכלוסייה לפי אזורים גיאוגרפיים, היינו מקבלים משמעויות חדשות ל"שבטים". כ70%- מתושבי ישראל מתגוררים במישור החוף, על קו המים של הים התיכון, ורק 30% מהיהודים מתגוררים בפריפריה. הפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה אינה נוגעת רק לשאלות ביטחון ואיכות חיים אלא גם להרכב החברה. בין תושבי השוליים לאחיהם המתגוררים על "קו המים" במטרופולין תל אביב נוצרים פערים העלולים להיות משמעותיים יותר מהבדלים בין ספרדים לאשכנזים, בין ותיקים לחדשים או בין יהודים לערבים! אחת התוצאות של הפערים הללו היא ההימשכות גדלה והולכת של הפריפריה לכוון "קו המים", דהיינו נטישת השוליים לטובת המרכז. תהליך זה מביא להחמרת מצב תושבי השוליים, בין היתר משום שהכוחות הפוליטיים והכלכליים נמצאים בעיקר בגוש דן, ושם גם מושקעים רוב המשאבים. ייתכן מאוד שבשנים הקרובות נהיה עדים לצמיחתה של מפלגת פריפריה, שיהודים, דרוזים וערבים יחברו בה יחד. הדבר עלול ליצור קשיים גדלים והולכים בתפקוד הכנסת, המקרטעת בתפקודה כבר היום. כדי להבהיר את הדבר, ננתח את מבנה האוכלוסייה בירושלים בהווה ואת מגמותיו לעתיד: על פי נתונים רשמיים מתגוררים בירושלים (נתוני 2000) 610,000 בני אדם, מהם 400,000 יהודים ועוד 210,000 ערבים. באופן בלתי רשמי, מתגוררים בה כנראה 280,000 ערבים, 70,000 מהם באופן לא חוקי. מתוך 400,000 היהודים יש 160,000 חרדים. כך, הקבוצות הלא-ציוניות מהוות יחד 370,000-440,000 לעומת הקבוצה הציונית של 200,000-280,000, המהווה רק שליש מאוכלוסיית ירושלים! יש להניח כי חילוניים ימשיכו לעזוב את העיר, בעיקר ליישובי פרוזדור ירושלים (מבשרת ציון, צור הדסה, בית שמש) ולמישור החוף. האוכלוסייה הדתית-לאומית יצאה אל ההתיישבות בגדה המערבית. לעיר נכנסים ערבים, בעיקר מהר חברון, ויש גידול אוכלוסייה מהיר של החרדים. התוצאה הבלתי נמנעת היא שירושלים תהפוך לעיר חרדית-ערבית-לא ציונית.