מונולוג אישי - עקרות

שלום, אני לא ממש יודע איך להתחיל, די קשה לי. לפני 3 חודשים אחרי שנה וקצת של ניסיונות להורות הלכתי עם אישתי לבדיקה שגרתית ותחילת אבחון במרפאת פוריות. קצת נלחצתי אבל מי לא? בגדול לקחנו הכל די בקלות רצינו לדעת מה קורה, כמו כולם. רוב החברים שלי למעט אולי 2 סובלים מבעיה כזאת או אחרת וכל הסיפור הזה של זאטוטים לא הלך להם כל כך בקלות, בדר"כ זה סיפור של שנתיים שלוש לפני שהולד מגיח לעולם. ביקשו ממני לראות פורנו בחדר קטן ולעשות מה שאלוהים ציווה עלינו לא לעשות....וכמובן, עם כל החוסר נעימות שבעניין, קצת פיספסתי את כוסית הפלסטיק....אבל האחות הודיעה לי שהכמות שהצלחתי להנציל מהפיספוס תהייה מספקת לבדיקה....עם כל העניין הלא נעים הזה, גם על הפיספוס הייתי צריך להתוודא...מה לא עושים עבור הזאטוטים. אחר הצהרים קיבלנו טלפון שאומר שאין זרע וביקשו שנגיע לשוב להמשך טיפול ובדיקות. ידיעה מוזרה. קשה להטמיע את המשמעות של ידיעה כזאת. לקבל טלפון ולדעת שהחברה הקטנטנים האלה בעצם לא שם. כל השנים הללו. כל המאמצים שעשיתי שהם לא יגיעו לנחלתם, והם בכלל לא היו שם. האישה ממש נשברה. בכינו שעות. אחרי כמה ימים הלכנו לקניון והיו שם חנויות של ילדים. לא יכולתי לעבור לידם. פשוט לא יכולתי. הלכנו לפגישת ייעוץ עם הרופא והתברר לנו שהעולם עוד לא אבוד (כמובן שזה הייה אחרי חריש עמוק באינטרנט). אפשר בתהליך די פשוט "לשאוב" רקמות מהאשכים ולהוציא מהם זרעונים ולהזריקם לביציות ואז להשתילם ברחם האישה. חגגנו, בכינו התחבקנו וכמובן שנכנסה בנו רוח לחימה והרבה תקווה. עברנו את כל התהליך וביום ה"שאיבה" חיכינו, חיכינו וחיכינו לתוצאות, ולבסוף אחרי שכבר כל המטופלים הלכו ורק אנחנו נשארנו איזה שלוש שעות של מריטות עצבים נאמר לנו שלא מצאו כלום. אלוהים שבשמים כמה חזקים צריכים אנשים להיות. עקרות, שכול עוד ללא הבאת ילדים לעולם. לדעת שלא יהיה דור המשך, לדעת שהילד שלך לא יהיה מבשרך. כמה חזקים צריכים להיות? אני רוצה לבכות ולא יכול. מישהו חייב להיות חזק ברגעים אלו. התחלנו לדבר על תרומת זרע ופתאום אישתי בכתה. היא רצתה ילד כמוני. מה כבר אפשר להגיד לה? שהחינוך שנותנים יותר חשוב מהגנים? מה כבר אפשר להגיד. בכיתי ובכיתי שכול, עקרות

שלום לך, קראתי והתרגשתי. מעט מאד יוצא לקרוא גבר שמדבר על בעיות פוריות, בטח בפתיחות כזו. אין לי ניחומים, מנסיון שלי אני יודעת שהזמן איכשהו מטשטש דברים, אבל צריך זמן להתאבל קודם. נשמע שיש לך פרטנרית אמיתית, ובתוך כל הכאב הזה זה הדבר החשוב ביותר. אני מאחלת לכם את כל הטוב שיש ביחד, מקווה שתגיעו למקום מאושר ((((חיבוק))))

אני לאט חושבת שזה הזמן להתייאש,יש לי זוג חברים עם אותה הבעיה, לאחר שלא נמצא זרע הגבר עבר ביופסיה ,רק בביופסיה השניה נמצא זרע זאת אומרת שעוד יש תקווה תנסו הכל אם יש לך עוד שאלות אתה מוזמן לשאול,אני אכנס לבדוק קרן

אכן קשה לעכל וקשה לחיות עם ידיעות שכאלו כשהן נוחתות משום מקום. ראשית, מאחלת לך שיהיו לך ילדים שתאהב עד אין קץ, שישכיחו ממך את העובדה שהם אינם מדמך. שנית, כבת זוג למישהו שעשה ניתוח לקשירת צינורית, לאחר שנולדו לו שני ילדים, וחשב שהנישואים זה משהו קתולי.....פגש משהי, ורצה להביא איתה ילדים, אך אבוי - אותה אחת שעכשיו הוא אוהב, מה לעשות, צריכה לעבור IVF.... נכון, יש לו פתרון, אנחנו עוברים את המסכת, אבל כמוך, אין לו עם מי לדבר, אין לו למי לבכות, או לספר. כי בארץ המצ'ואים שלנו, קצת קשה לקבל גברים ש"עיקרו" את עצמם. מקביל לפורום זה, יש פורום פריון חברתי - שכולו בא לתת פתרון לשיתוף, להרגשה שיש עם מי לדבר. לצערי, רובו בנות שעוברות טיפולי פוריות. אני בטוחה שאם יש בך את הכוחות לדבר על זה, תוכל להקים פורום תמיכה שכזה עבור גברים שחווים סיפורים שכאלה. אין לי ספק שרבים נמצאים במצבך, והיו רוצים לספר, לשתף, ולהוציא קצת ממה ששומרים תמיד בפנים. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושתזכו לחבק תינוק רך מתוק ובריא בקרוב! נועה.