אנו הזוג שלפני כשנתיים כתבנו לך על רקע הריון וסרטן

להזכירך ההריון היה ספונטני בין טיפולי הפרייה. כשאישתי קיבלה את הדיכויי ביום ה-21 וחיכינו למחזור שלא הופיע כי היא כבר היתה בהריון ספונטני. בשבוע 17 להריון גילתה גוש בשד שהתברר כקרצינומה ללא גרורות. בשבוע 30 להריון קיבלה כימוטרפיה וכן בשבוע 33. לידה יזומה בשוע 35 להריון. היום אור בן שנה ותשעה חודשים. הניתוח להוצאת הגוש היה בדיוק לפניי שנתיים. לפניי כשנה ושלושה חודשים היא סיימה את כל הטיפולים :כימוטרפייה והקרנות. מאז נמצאת רק בביקורות ללא שום טיפול נוסף. לפניי כשבועיים היתה אמורה לקבל מחזור שלא הגיע. לפניי שבוע בבדיקת הריון ביתית גילינו להפתעתינו תוצאה חיובית[למרות שנאמר לנו שהסבירות להריון טיבעי פעם שנייה נמוכה מאוד כי לה יש בעיית סדירות בביוץ הזקיקים ללא הורמונים התפתחו עד 12-13 מ"מ] ואצלי בעיית זרע חלש ועברתי אימבוליזצייה. עודשבוע בדיקת אולטרא סאונד ראשונה. הבעייה היא שהרופאה האונקולוגית דיברה איתנו על 3 שנים המתנה לפניי הריון. ובטוח לא תאהב את הרעיון של הריון כרגע. בגלל הרקע ה"קשה" שלנו מבחינת פוריות אנו מאוד רוצים את ההריון אבל לא על חשבון החיים של האישה. האם תוכל לחוות דעה בנושא? אולי לתת לנו רעיון יצירתי כי אני למיטב הבנתי הרופאה הסבירה לנו שהריון לא גורם לסרטן אבל הסבירות להשנות המחלה הוא הכי גבוה ב-3 שנים ראשונות ואם יש הריון ברקע אז הטיפול קשה יותר וכן הביקורות יותר בעייתיות. השאלה האם צריך לחיות בסימן שאלה תמידי??? או לזרום עם החיים כי אף אדם לא יודע מה יעלה בגורלו. בתודה.