לחץ נפשי והריון

שלום רב! אני בת 28 ונשואה כשנה וארבעה חודשים. אני מנסה להכנס להריון כבר עשרה חודשים. לפני חמישה חודשים פניתי לרופא נשים והוא ביצע את הבדיקות הבאות: בדיקת דם, אולטרסאונד, וצילום רחם. הבדיקות תקינות אך נאמר לי כי הביוץ שלי הוא ספונטני. כמו כן בעלי הופנה לבדיקת זרע ונמצא כי הבדיקה תקינה. הרופא שלי התחיל בטיפולים הבאים: לפני כחודשיים קיבלתי אקקלומין ופרוגינובה, ובחודש שעבר קיבלתי שוב אקקלומין ואסטרופם. מאחר ולא נקלטתי, פניתי שוב לרופא והוא הפנה אותי לרופא מומחה בקופת החולים שלי במרפאת פריון. הייתי אמורה להתחיל את המחזור השלישי של האקקלומין עלפי המלצת הרופא שלי, אך לאחר הפגישה עם המומחה, הוא אמר לי שאין צורך להמשיך את האקקלומין מהסיבה שרופא הנשים שלי התחיל מוקדם מדי את הטיפול. ולשאלותי: 1. האם קיים קשר בין לחץ נפשי וביןאי כניסה להריון? 2.מאחר ואני מנסה כמעט שנה להיקלט וללא תוצאות, מהם השלבים הבאים שעלי לבצע? תודה מראש על קריאת מכתבי.

רציתי רק להגיד לך משהו על לחץ נפשי והריון. אני יודעת שהרבה פולקלור קיים סביב הקשר הזה, וייתכן שיש בזה משהו, אבל בכל מקרה אני ממליצה לך מנסיון אישי להתעלם מכל האמירות בנוסח "רק תרגעי וזה יקרה", וזאת מכמה סיבות: א. אם תגידי לעצמך שזה בגלל הלחץ, את בעצם מאשימה את עצמך סתם, וגרוע מכך - מכניסה את עצמך למעגל קסמים בו רגשות האשם שלך על זה שאת לא רגועה מספיק רק מוסיפים ללחץ בו את נמצאת ממילא. זכרי: זה לא שלחץ גורם לאי-פריון - זה הפוך - אי-פריון גורם ללחץ! ב. יתכן שקיימת בעייה פיזיולוגית, וגם אם לא מוצאים משהו - לפעמים זה פשוט לוקח יותר זמן. לחברתי לקח שנתיים למרות שכל הבדיקות שעברה יצאו תקינות (היא אדם רגוע מאוד, אגב). בקיצור, בהחלט כדאי לך להתייעץ עם מומחה לפיריון, ולא עם השכנה ממול שמציעה לצאת לחופשה כדי להרגע, ובטח שלא להאשים את עצמך. זה יבוא. בהצלחה!

שלום רב! הרופא שלי הפנה אותי לרופא מומחה . הרופא המומחה טען שאגיע אליו רק בעוד חצי שנה כי זה מוקדם מדיי. (כלומר לאחר ניסיון של שנה וחצי) לא נראה כי הרופא המומחה מראה רצון בכלל לבדוק את הנסיבות מאחר וטענתו היא שהתחלתי מוקדם מדיי את הטיפול. אינני יודעת מה לעשות...