מפחדת שבעתיד לא אוכל להרות

שלום לך. אני מאוד מקווה שכאן המקום הנכון לכתוב את ההודעה הזו אני בת 17. לפני 4 שנים עברתי תקיפה מינית. בתקיפה לא נעשתה חדירה של איבר המין... אל של חפצים מסויימים.. ביניהם חפץ מסויים שאורכו 30 ס"מ ושהוא חד... אני הרגשתי את החפץ כאילו הוא נוגע לי בטבור רק מבפנים... סליחה על הפירוט :( חוץ מזה אני הייתי בולמית ואנורקטית במשך כמה שנים... הגעתי למצב של משקל גבולי (על התת משקל) אחרי שנה וחצי שבה לא אכלתי או שאכלתי והקאתי... מאז היו תקופות שבהן הקאתי או הרעבתי את עצמי... אבל בחודשים האחרונים הפסקתי לגמרי... בשנתיים האחרונות הפסקתי להקיא ולהרעיב את עצמי והתחלתי לאכול בכמויות... נהייתי אכלנית כפייתית וכיום אני עם 35 קילו עודף. (היו תקופות שנהגתי למרות זאת להקיא ולהרעיב את עצמי בשנתיים האחרונות אבל כאמור כבר כמה חודשים שאני שומרת על תזונה די "מאוזנת" כך שאני לא יורדת ולא עולה). המחזור שלי אף פעם לא היה סדיר (למרות שקיבלתי בגיל 12). בנוסף, הייתה תקופה שבה נהגתי לקחת כדורים בכמויות גם כשלא הייתי צריכה (הייתי לפחות פעם בשבוע לוקחת בין 5-20 כדורים, כל מיני, מה שהיה בבית). דבר אחרון - בשנתיים האחרונות אני מקיימת יחסי מין עם חבר שלי (מתוך רצון ואהבה למזלי). אנחנו משתמשים בקונדומים אולם בהתחלה הייתה תקופה ארוכה (במשך שנה בערך אפשר לומר...) שלא השתמשנו כמעט בקונדומים אלא ב"לגמור בחוץ". אני מבינה את הטיפשות שלנו בלא להשתמש באמצעי מניעה, אבל אף פעם לא נכנסתי להריון (למרות שכמה פעמים "התפספס"). אני חושבת שאפשר להבין למה אני מפחדת מאוד שבעתיד לא אוכל להרות. אני נורא מפחדת שגרמתי לעצמי נזקים בלתי הפיכים. נכון שקיוויתי בשנה שבה שכבתי ללא אמצעי מניעה לא להיכנס להריון, אבל עכשיו אני מפחדת דווקא בגלל שלא נכנסתי להריון. הייתי אתמול פעם ראשונה אצל גניקולוגית במטרה להתחיל לקחת גלולות. לא סיפרתי לה כלום כי התביישתי מאוד (יש לי חרדה חברתית ונדרשו ממני מאמצים עצומים במטרה להגיע לשם). סיפרתי לה רק על התקיפה המינית והיא אמרה שאם אני שוכבת היום היא מניחה שהכל בסדר. על שאר הדברים לא סיפרתי לה, לא הצלחתי. היא עשתה לי בדיקה וגנילית "רגילה" ואמרה שהכל נראה בסדר. היא נתנה לי מרשם לגלולות והיום אני מתחילה לקחת אותן. לא אמרתי לה על הפחד שלי מחוסר היכולת העתידית להרות. אני לא מסוגלת, אני נורא מתביישת... רציתי לשאול אם באמת יש לי מקום לדאגה או שאולי הכל סתם מתח פסיכולוגי ? כיצד אני יכולה לבדוק אם באמת נגמרו לי נזקים ? האם אני חייבת לערב את הגניקולוגית ? היא אמרה לי שאני רק צריכה לבוא לבדיקה פעם בשנה, לבדוק שהכל בסדר וזהו (אלא אם כן קורה משהו). אני יכולה לומר בכנות שבמידה והעצה שלך תהיה ללכת ולשתף אותה, סביר להניח שלא אעשה את זה אלא אמשיך לדאוג בבית. אני נורא מתביישת ומפחדת... אני יודעת שככה אני "שמה לעצמי רגל" אבל אני פשוט לא מסוגלת ללכת ולספר לה. לחבר שלי לקח המון זמן עד שיכולתי לספר לו הכל, ההורים שלי אפילו לא יודעים כלום. אז ללכת ולספר לאישה זרה שראתה אותי אתמול גם ככה במצב מביך מאוד שרציתי לקבור את עצמי איפשהו ? אני מקווה שתוכל לעזור לי בכל זאת תודה מראש

היי, אני יודעת שאת מחכה לתגובה של הרופא אבל לא יכולתי שלא לכתוב תראי עצם העובדה שאת מסוגלת לקיים מערכת יחסים נורמלית זה באמת מעודד אבל נראה לי שאת צריכה לשתף עוד מישהו בבעיות, דווקא בגלל שהגניקולוגית היא אישה זרה לדעתי הרבה יותר קל לשתף אותה בפרטים הכי אנטימיים ומה גם שזו אישה ובדרך כלל יותר קל לאישה לדבר על דברים כאלה עם אישה אחרת. תראי נזק ממשי לא בהכרח חייב להיות להריון לא נכנסים מייד גם אם הכל תקין, למעשה זוג לא נחשב לא פורה אלא אם עברה שנה שלמה והאישה לא נכנסה להריון . גם שמעתי על מקרים של אנורקסיות "קשות" שהמחזור נפסק אצלהם ואחרי שהתחילו לאכול סדיר - המחזור חזר וגם נכנסו להריון. אני מציעה לך כן לשתף מישהו אחר זה יכול רק לשחרר אותך מהעבר. הרבה הצלחה. קלי.