אין לי כח

בנות יקרות ופרופר יקר אנא הצילו אין לי יותר כח. אני לא מפסיקה לבכות בשבועיים האחרונים. מתברר שטופלתי אצל רופא חסר אחריות שגרם לי שלוש פעמים ברציפות לתגובה חזקה ובכל פעם ל13-15 זקיקים בגדלים 24-30 מ"מ. פעמיים ניתן כוריגון. אחרי כל פעם כזאת אני שוכבת במיטה שלושה ארבעה ימים עם כאבי תופת ואז מחכה חודשיים שלושה לנסות עוד פעם. אני עכשיו מחכה לוסת שלא מגיעה. אני עדיין עם ציסטות כנראה על פי US אבדומינלי. אני מיואשת לחלוטין. בהתחלה אמרו לי שיש לי שחלות פוליציסטיות ולא לדאגו כי זו בעיה שכיחה ומאוד קלה לטיפול ואני צעירה 25. אבל אני מיואשת לא מצליח ואני יותר בהפסקות מאשר בטיפולים. החברים שלנו כולם כבר בהריון או עם ילדים ואני מרגישה שאני נשארת מאחור ומאבדת את נושאי השיחה איתם כי מה אני כבר מבינה בילדים? אני מיואשת כל כך ולא מפסיקה לבכות. הצילו!!!!!

חמודה שלי, גם לי אין כח! וגם אני כבר עברתי הרבה עד שהגעתי להפריה הראשונה. לשמחתי נכנסתי להריון אך השמחה מהר מאוד הפכה לצער, עצב ויגון קודר כשהרופא הודיע לי בשבוע 10 שאין לעובר דופק ושהוא לא התפתח משבוע 7! ותאמיני לי שגרידה זו חוויה מאוד לא נעימה. הרבה יותר קשה מהפריה (אצלי בכל אופן) עכשיו אני אחרי הפריה שניה ובתחילת שבוע הבא בדיקה. אני מיואשת ומתוסכלת כי אני לא מרגישה כלום וכל היום מחפשת סממנים - כאבי בטן, כאבים בחזה, שתן מרובה, צרבת, בחילות - אבל אין כלום! נאדה! ואני מנסה לעודד את עצמי שאם לא הפעם אז בפעם הבאה... אבל ---- אני יודעת שאין לי ברירה ואני חייבת להיות חזקה כי יכול להיות שהדרך עוד ארוכה. הבוסית שלי הכניסה לי השבוע חזק ואמרה לי "עכשיו את לחוצה?? ואם תכנסי להריון כל שבוע גם תהיי לחוצה! כל בדיקה שעוברת זה לחץ היסטרי ואח"כ צירים ואח"כ לידה ואח"כ לחפש מטפלת ואח"כ הילד רוצה אופניים ויבוא היום גם אוטו..." באותו רגע שהיא אמרה לי את זה תפסתי את עצמי ואמרתי - היא צודקת! מה ייתן לי היאוש? כל החיים הם דאגה אחת גדולה. אז קודם כל, תאספי את עצמך מהקרשים ותחזרי לשגרה - זה עושה קסמים. מניסיון אני אומרת לך שההסתגרות בבית תעשה לך רק רע - עוד מחשבות, עוד בכי ועוד דכאון. גם אם עדיין כואב תחזרי מהר לשגרה! ומהר תחליפי רופא כי גם אם הוא הרופא הכי טוב בעולם הוא שווה לתחת כל עוד אין לך אמון בו. למעשה, כל רופא אחר ישמח לקבל אותך עכשיו לאחר שההוא כבר עשה עלייך יותר מידי מחקר ויחסוך לחדשים את העבודה. אז באמת כדאי שתתחזקי. הלחץ מאוד משפיע על התהליך. ושתדעי לך ששמעתי לא אחת מנשים שעברו את ה"חוויה" הקשה הזו שאנחנו עוברות שכמגיע הזאטוט הקטן פתאום שוכחים את הכל - את כל הסבל והשנים הקשות. מקווה שעזרתי

אין לך מושג עד כמה עזרת לי. את כל הדברים שאת אומרת אני יודעת ואומרת אותם לעצמי כל הזמן. ואמרתי אותם למי שאני מכירה שעבר את זה הבעיה היא שאני מעודדת ולא מתעודדת. היום אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. תודה רבה רבה רבה לך ובהצלחה לך ולי ולכל בנות הפורום